יריחו

תל יריחו המזוהה עם יריחו המקראית, ברקע בתי העיר בת ימינו

.

יְרִיחוֹ היא עיר בבקעת הירדן, על יד ים המלח, בנחלת שבט בנימין. יריחו היתה העיר הראשונה שכבשו ישראל בכניסתם לארץ ישראל בימי יהושע בן נון. כיום מתגוררים בעיר ערבים.

שמות העיר[עריכה]

בתורה, מוזכרת תמיד העיר בשם יְרֵחוֹ^[1]. החל מתקופת יהושע, נקראת העיר לרוב בשם יְרִיחוֹ, אולם עדיין לעיתים מופיעה בשמה המקורי. רש"י מסביר את משמעות השם "יריחו" (בשם יוסף בן גוריון): "פנג הוא אפרסמון, וגדל ביריחו, ועל שם הריח נקרא יריחו" (רש"י מלכים ב כ יג). במקום אחד נכתב שמה יְרִיחֹה (מלכים א טז לד).

כינוי נוסף ליריחו המוזכר בתנ"ך הוא "עיר התמרים", משום שבקעת הירדן מלאה בעצי תמר. יש מפרשים ש"בעל תמר", המוזכר בספר שופטים, הינו "מישור יריחו" (תרגום יונתן שופטים כ לג; ורש"י שם).

יריחו בתנ"ך[עריכה]

בתורה[עריכה]

העיר משמשת כציון מקום חנייתם של בני ישראל לפני כניסתם לארץ: "וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (במדבר כב א). מערבות מואב יצאו ישראל למלחמת מדין (במדבר לא יב), ושם עלה משה אל הר נבו ומת (דברים לב מט ודברים לד א). יריחו כעיר, מוזכרת כאחד מן המקומות שבהם צפה משה לפני מיתתו (דברים לד ג).

בימי יהושע[עריכה]

לפני הכניסה לארץ ישראל, שלח יהושע שני מרגלים לרגל "את הארץ ואת יריחו". על פי חז"ל, מרגלים אלו היו כלב בן יפונה ופינחס בן אלעזר (במדבר רבה טז א). המרגלים הגיעו ליריחו, לביתה של רחב הזונה, שהחביאה אותם מפני שליחי המלך. היא הבריחה אותם דרך חלון ביתה, שהיה בחומת העיר, והשביעה אותם כי בעת כיבוש העיר יצילו את משפחתה.

לאחר שבני ישראל חצו את הירדן, הקימו את גל האבנים ומלו, נערכו ישראל לכיבוש העיר הראשונה, יריחו, שמתאורת כעיר "סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא" וכעיר של גבורי חיל (יהושע ו א-ב). ה' מבטיח ליהושע כי יתן בידו את יריחו. כיבוש העיר התבצע, על פי ציווי ה', על ידי הקפת העיר עם ארון הברית ושבעה כהנים שתקעו בשופרות פעם ביום, במשך ששה ימים, וביום השביעי שבע פעמים. ביום השביעי, לאחר שהכהנים תקעו בשופר, הורה יהושע לעם להריע, וחומת העיר נפלה. לאחר שנפלה החומה, הכו ישראל את כל תושבי העיר, למעט משפחתה של רחב הזונה. את רכוש העיר הורה יהושע להחרים לה', ואת העיר עצמה שרפו באש.

על אף ציוויו של ה' את יהושע, עכן בן כרמי מעל בחרם, ולקח משלל העיר אגרת שנער ומאתיים שקל כסף ולשון זהב אחת. בעקבות כך, בני ישראל נכשלו במלחמתם הבאה- מלחמת העי, ולאחריה, על ידי גורל, מצאו את החוטא והרגוהו.

לאחר כיבוש העיר, קלל יהושע את את מי שיבנה את יריחו: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע ו כו), כפי שאכן קרה לחיאל בית-האלי (ראה לקמן). פירושים שונים ניתנו לקללה זו. על פי רד"ק (ו יז), הואיל והיתה זו העיר הראשונה שכבשו ישראל, יש להשאירה כתרומה. הרמב"ם הסביר, שהטעם הוא על מנת שחורבות העיר ישארו כעדות לנס שהתרחש, שהחומות לא נפלו כבכל מלחמה רגילה אלא שקעו באדמה במקומן (מורה נבוכים חלק שלישי נ)

כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים, היוותה יריחו נקודת גבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים^[2], אך בפועל היתה בתחומו של בנימין (יהושע יח כא). חז"ל אומרים שהקב"ה נתן לבני בנימין את "דושנה של יריחו"^[3].

בניית העיר מחדש[עריכה]

יריחו נותרה בחורבותיה עד ימיו של אחאב בן עמרי מלך ישראל, אז בנה חיאל בית-האלי את העיר, ונתקיימה בו קללת יהושע: "בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ד' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן".

לאחר מכן, חיו מבני ישראל בעיר, ואף היו בה נביאים^[4]. ביריחו השיבו חיילי ישראל את השביה ששבו מחיילי יהודה במלחמת אחז עם פקח בן רמליהו, לאחר שעודד הנביא הורה להם להשיב את השביה (דברי הימים ב כח טו). ביריחו עברו אליהו הנביא ואלישע הנביא בדרכם לירדן, שם עלה אליהו בסערה השמים. בחזרתו מן הירדן, באו אליו בני הנביאים אשר בעיר בתלונה כי המים בעיר אינם ראויים לשתיה. אלישע הטיב את המים על ידי נס כשהשליך לתוכם מלח. עד היום מצוי ביריחו "מעיין אלישע", אשר על פי המסורת הוא המעיין שתיקן אלישע.

בעליה מבבל עלו שלוש מאות ארבעים וחמישה איש מבני יריחו (עזרא ב לד; נחמיה ג ב), והם השתתפו עם אלישיב הכהן הגדול בבנית "שער הצאן" בחומת ירושלים (נחמיה ג ב).

יריחו בדברי חז"ל[עריכה]

חז"ל מציינים, כי את ריח הקטורת היו מריחות אף העזים ביריחו.

בתוספתא (שביעית ז י) מוזכרת יריחו כעיר הגבול של עמק יהודה, לענין ביעור משערות, ובמקום אחר משמשת יריחו כציון לגבול תחום נהר הירדן, שרק מיריחו ודרומה נקרא שמו ירדן ואילו מצפון ליריחו אין נחשב ירדן (תוספתא בכורות ז ד).

הקהילה היהודית ביריחו[עריכה]

בעת העתיקה[עריכה]

במהלך תקופת המשנה והתלמוד התקיימה התיישבות יהודית ביריחו. הדים לכך אנו מוצאים בדברי חז"ל (משנה פסחים ד ח ועוד), וכן ממצאים ארכאולוגיים. אחת התגליות החשובות ביותר שנתגלו ביריחו היא שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד. בית הכנסת נקרא "שלום על ישראל" על שם הכתובת שנמצאה ברצפת הפסיפס הגדולה והמרהיבה שנמצאה במקום.

העתק חלק מרצפת הפסיפס בבית הכנסת שלום על ישראל

.

הנסיון לחידוש ההתיישבות בשנת תרל"ב^[5][עריכה]

בשנת תרל"ב העמידה הממשלה העת'מאנית כשני שלישים מאדמות העיר יריחו למכירה פומבית (בשל אי-תשלום מיסים של האריסים). לאור זאת, התארגנה קבוצת יהודים, בראשות הרב מאיר אויערבאך, הרב חיים אלעזר וקס, יואל משה סלומון, יהושע ילין ועוד, וייסדה את "החברה לקניית אדמות יריחו". תכניתם היתה לייסד התיישבות יהודית ביריחו בשם "פתח תקווה". הסיבה שבחרו בשם זה היא, משום שהמקום נקרא "עמק עכור" לאחר שהתגלה כי עכן מעל בחרם העיר (יהושע ז כו), ולכך בחרו לקרוא להתיישבות פתח תקווה, על שם הפסוק מנבואת הושע בן בארי: "ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקווה" (הושע ב יז). לצורך כך ייסד הרב וקס חברת מניות שהציעה למכירה קרקעות ביריחו, ואף הבריחו לשם כך כסף מאירופה (על אף שרוסיה היתה במלחמה עם הטורקים והדבר היה אסור על פי חוק). כמו כן, גייסו לכך כמה מעשירי היהודים באירופה, בהם משה מונטיפיורי ויהודה לייב קוז'מירק. העסקה היתה אמורה לצאת לפועל, והקבוצה כבר הגיעה להסדר עם השלטונות בירושלים, אולם משנודע לסולטן בקושטא כי הרוכשים הם נתינים אירופאיים ולא עת'מאניים, רכש בעצמו את הקרקעות במחיר גבוה מהמחיר שיכלו הם להציע, ובכך הרעיון ירד לטמיון. משלא הצליחו לייסד התיישבות יהודית ביריחו, ייסדו את "החברה לעבודת האדמה וגאולת הארץ", שהביאה בסופו של דבר לייסוד המושבה "פתח תקווה", מצפון ליפו.

הנסיונות לחידוש ההתיישבות לאחר מלחמת ששת הימים[עריכה]

מראה הישיבה שהתקיימה ביריחו

לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת תש"ח, נותרה יריחו בשליטה ירדנית, עד למלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז, אז שוחררה בקעת הירדן ויריחו בתוכה. לאחר שחרור העיר, החלו יהודים לפקוד את בית הכנסת שלום על ישראל בעיר, והוא אף נרכש על ידי רשות הטבע והגנים. אט אט התארגה קבוצה שייסדה ישיבה במבנה שהוקם מעל חורבות בית הכנסת, בהנהגת חבר הכנסת הרב חנן פורת. הישיבה התקיימה בפועל עד לחתימת הסכמי אוסלו, שבמסגרתם היתה יריחו העיר הראשונה שכוחות צה"ל עזבו. לאחר מכן, במסגרת הסדר מיוחד שנוצר, המשיכה להתקיים הישיבה במתכונות מצומצמת, על ידי גרעין של תלמידים מישיבת עוד יוסף חי בקבר יוסף בשכם, בראשות הרב יצחק גינזבורג. הישיבה במתכונת זו התקיימה עד ראש השנה תשס"א, אז חיללו פורעים ערבים ספרים ורהיטים בבנין הישיבה, ואף שרפו חלקים מהמבנה. מאז אין נוכחות יהודית קבועה ביריחו, אך קבוצת אברכים מגיעה מדי שבוע ללמוד בבית הכנסת, בליווי צה"ל. כמו כן, קבוצות מבקרים יהודיים נכנסות מדי פעם לתפילה בבית הכנסת.

מתפללים בבית הכנסת שלום על ישראל

יריחו בהלכה[עריכה]

על פי דברי הברייתא (בבלי ברכות נד א), הרואה את חומת יריחו שנפלה, צריך להודות ולשבח את ה' על הנס שנעשה, ומבואר בדברי הרמב"ם (רמב"ם ברכות י ט) כי עליו לברך "שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". לפי דעות רבות, הזיהוי של יריחו המקראית עם תל יריחו של ימינו הוא ודאי, וניתן לראות שם את מקום בליעת החומות, ועל כן יש לברך בראיית המקום^[6].

ראה גם[עריכה]

• חומת יריחו
• בית הכנסת שלום על ישראל
• ארמונות החורף ואחוזת המלך ביריחו

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב ברוך תאנה, ערי נחלתנו: שכם, יפו, עזה ויריחו.
• זאב ח. ארליך, יריחו היהודית לדורותיה.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• תרבות ומורשת ביריחו - תנועת "יריחו יהודית".
• צילומי תל יריחו ויריחו באתר מקראות גדולות הכתר

הערות שוליים