מירון הקדומה

מירון הקדומה נחשפה דרומית לבית הכנסת העתיק במירון וצפונית לקבר רבי שמעון בר יוחאי. בחפירות התגלו שבע שכבות יישוב מהתקופה הלניסטית עד לתקופה הממלוכית. במקום התגלו שרידים מימי בית שני אך תקופת הפריחה של היישוב הייתה בין המאה ה-2 לבין המאה ה-4 - המועד בו הוקס בית הכנסת ששרידיו נראו על פני השטח. בנוסף לבית כנסת, נחשפו במירון הקדומה שרידים של כפר קדום: בתי מגורים, בורות מים ומיתקנים של בעלי מלאכה. החפירות נערכו בשנים 1971-1977 מטעם בתי-ספר האמריקאיים לחקר המזרח בראשות אריך מאירס.

על החפירות[עריכה]

בחפירות נמצאו 1,200 מטבעות מתקופות שונות ואוסף מגוון של כלי קדרות. על בסיס הממצאים ניתן היה להעריך את ייחודו של הכפר הקדום.

• השכבה מהתקופה הרומית העידה על תכנון מבנהו של היישוב. בין השאר, מידות גושי הבתים בעיר התחתונה היו קבועים למדי: 20 מטר על 20 מטר בממוצע.
• בשכבה מהתקופה לאחר מרד בר כוכבא ניתן היה להבחין בגושי בתים נוספים, כנראה של משפחות שהגיעו לכפר לאחר המרד. נמצא כי תושבי המקום התפרנסו בעיקר מהגידולים החקלאים תבואה, קטניות וזיתים. כמו כן התגלה בית מלאכה למוצרי נגרות. בעיר התחתונה התגלה מכלול גדול של מקוואות טהרה - עדות לאופי היהודי של התושבים.

בית הכנסת העתיק במירון[עריכה]

ערך מורחב - בית הכנסת העתיק במירון

מרכז חיי הכפר היה בית הכנסת הגדול, דמוי בזיליקה. המבנה, הנחשב כמפואר, מעיד כי תושבי המקום יכלו לשכור בעלי מקצוע מתחום הבנייה אשר בנו בית כנסת זה. הבנייה במגרש משופע, חייב את הבונים מצד מערב לחצוב בסלע ומצד מזרח להקים משטחים ממולאים אדמה.

רמת החיים[עריכה]

באחד המבנים נתגלה מחסן, במקום שהגישה אליו הייתה קשה, כך שברור שלא הגיעו אליו בשיגרה. במחסן נמצאו גרעינים מפוחמים של תבואה, [[פול|פולים], ואגוזים וכן קערות זכוכית. אחד החוקרים (פרופ' מארטין גודמן מן האוניברסיטה של ברמינגהם שבאנגליה) סבור, כי ההטרוגניות של הממצאים מרמזת כי לפנינו הקדש. לפי הבדיקה הבוטנית, המזון פוּ‏חם בכוונה לפני שאוחסן, אך לא עד כדי כך שיאבד מצורתו.

כלי הזכוכית שהתגלו היו מגוונים ואיכותם הייתה גבוהה. כלי החרס היו מתוצרת מקומית אך נתגלו גם כלי חרס מיובאים.

נטישת המקום[עריכה]

מירון הקדומה ננטשה סמוך לשנת 360. בחפירות לא התגלו חפצי-ערך, מכאן שהם שנלקחו על ידי התושבים. החוקרים סבורים כי היישוב לא נעזב בסערת מלחמה, שכן המטבעות שנמצאו בו היו מתקופות שקדמו לעזיבת המקום. ההשערה היא שהתושבים עזבו את מירון הקדומה בתקופה הביזנטית מחמת עול המיסים. במאה ה-8 התחדש היישוב עד לתקופה הממלוכית.

זיהוי האתר[עריכה]

אריך מאירס, אשר חפר באתר במשך חמש עונות, סבור כי מירון הקדומה היא מרות הקדומה. זאת, למרות שהוא לא מצא בה שרידים של ביצורים מהתקופה הרומית. מרות מוזכרת על ידי יוסף בן מתתיהו, כגבול הצפוני של הגליל, ומן היישובים שביצר בעת המלחמה הראשונה כנגד הרומאים.

משמר הכהנים מבני יהויריב[עריכה]

מירון הייתה עירו של משמר הכהנים בני משמרת יהויריב. המשמר היה אחד מעשרים וארבע המשמרות ששרתו בבית המקדש - כל משמרת שבועיים בשנה. עליה נאמר בספר דברי הימים :"וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן, לִיהוֹיָרִיב"(א',כ"ד,ז'). ממשמרת זו יצאו בית חשמונאי. הם גם שרתו בבית המקדש ביום חורבנו וגם יהיו בעת הקמת בית המקדש מחדש, כפי שנאמר בתוספתא למסכת תענית:"[ר' יוסי אומר] מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב כשחרב הבית בראשונה [מוצאי שבת היה] ומוצאי שביעית היה ומשמרתו של יהויריב היתה [וט"ב היה וכן בשנייה והלוים עומדין על דוכנן ואומרים] (תהילים צד) וישב עליהם את אונם [וגו'] למחר כשיבנה הבית מה הוא אומר (דברי הימים א טז) ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (תהילים עב) עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו וגו'.(ג',ט').

כאשר חרבה ירושלים, נדדו משמרות הכוהנים לגליל, לערים מבודדות, בין השאר כדי שיוכלו להמשיך לשמור על המשך שלשלת משפחתם. חז"ל אמרו כי משמרת יהויריב ומשפחת מסרביי התיישבו במירון. במסכת תענית נאמר:" א"ר לוי יהויריב גברה מירון קרתה מסרביי מסר בייתא לשנאייא. א"ר ברכיה יהויריב יה הריב עם בניו על שמרו וסרבו בו." (דף כד, א פרק ד הלכה ה גמרא). הכתוב מרמז על כך שמשפחת מסרביי "מסרו את בית המקדש לשונאים".

הפייטן אלעזר הקליר שר על הכהנים מצאצאי אהרון הכהן, אשר נשאו את ארון הברית ועכשיו דממה רינתם בבית המקדש החרב. ועל משמר יהויריב הוא כותב הזמנה לפיוט:
אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶלֶת הַשָּׁרוֹן
וְדָמַם רֹן
מִפִּי נוֹשְׂאֵי אָרוֹן
וְנָעוּ מִמִּשְׁמְרוֹתָם כֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן
כְּנִמְסַר הַבַּיִת בִּמְסָרְבֵי מָרוֹן

תמונות ממאמרו של אריך מאירס[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

אריך מאירס, מירון הקדומה - חמש עונות חפירה, מתוך "קדמוניות" תשמ"א , עמ' 111 -