מסע הפוקדים של דוד

מסע הפוקדים של דוד בוצע על ידי דוד המלך לקראת סוף מלכותו במחצית המאה ה-10 לפנה"ס. עם סיום מסכת הכיבושים, כאשר ממלכתו משתרעת על פני תחום ארץ ישראל הגדול ביותר שהיה תחת שלטון עם ישראל. אמנם, על שר צבאו יואב הוא מצווה: "שׁוּט-נָא בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע" (שמואל ב', כ"ד,ב') אבל הוא מגיע בדרום עד למואב ובצפון לקרבת ארם דמשק ונושק לחוף הים התיכון לערים צור וצידון.

מטרת המפקד הוא למנות את מספר הלוחמים או בלשון הכתוב: "אִישׁ-חַיִל, שֹׁלֵף חֶרֶב"(שם, שם,ט'). ואחר תשעה חודשים מתקבל הסיכום: " וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף ... וְאִישׁ יְהוּדָה, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. דוד המלך חש כי חטא במעשהו. הפרשן רבי ישעיה מטראני כותב: חטאתי - כי לא הרשו למנותם, כי אם בעת הצורך במלחמה, כמו שעשה שאול: "ויפקדם בטלאים" (שמואל א', ט"ו, ד') כדי למנות עליהם שרי צבאות".

תאור המסלול[עריכה]

מירושלים יצאו לעבר הירדן. הם הגיעו לדרום מואב ערוער על נחל ארנון - הגבול הדרומי של נחלת שבט ראובן. יואב ושרי צבאו עולים צפונה, חולפים על פני יעזר בנחלת שבט גד, פוקדים את ערי הגלעד ומגיעים ל"ארץ תחתים חדשי" - ארץ מצפון לחבל ארץ הבשן. משם הם פונים מערבה לעיר החוף צידון וצור. עברו על פני "ערי החוי והכנעני", יורדים דרומה לבאר שבע. כעבור תשעה חודשים ועשרים יום הם חוזרים לירושלים. משערים כי המפקד לא כלל את השבטים: בנימין ואת לוי (ראו להלן).

מסלול הפוקדים[עריכה]

מסלול הפוקדים - תרשים סכמתי

מגבלות המפקד[עריכה]

פרשני חז"ל, רש"י ורד"ק סבורים כי המפקד לא כלל את השבטים: לוי ובנימין. בספר דברי הימים א' נאמר: " וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת-מִסְפַּר מִפְקַד-הָעָם, אֶל-דָּוִיד; וַיְהִי כָל-יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חֶרֶב, וִיהוּדָה, אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב. וְלֵוִי, וּבִנְיָמִן, לֹא פָקַד, בְּתוֹכָם: כִּי-נִתְעַב דְּבַר-הַמֶּלֶךְ, אֶת-יוֹאָב (כ"ד, ה'). רש"י סבר כי את שבט לוי אין למנות שהרי מקובל למנות אותם צבני חודש ומעלה. ואשר לשבט בנימין, אחרי האסון שקרה לשבט במעשה פלגש בגבעה חשש יואב לגורלם. הפרש נוסף במספרים מוסבר על ידי אי- מניתם של 12,000 נשיאי ישראל - ראשי האבטת ושרי האלפים ושרי המאות.רד"ק מוסיף גם את השוטרים המשרתים את המלך.