נעמי

נעמי אשת אלימלך, היא אחת הדמויות המרכזיות במגילת רות,

סיפורה של נעמי במגילה[עריכה]

ירידת אלימלך לשדה מואב ועליית נעמי ורות[עריכה]

סיפור המגילה התרחש בתקופת השופטים. המגילה מספרת על אלימלך מהעיר בית-לחם שביהודה, שנאלץ לרדת למואב מפני הרעב שהיה ביהודה, עם נעמי אשתו, ובניו מחלון וכליון. במואב, נפטר אלימלך. מחלון וכליון נשאו נשים מואביות: כליון נשא את ערפה, ומחלון את רות, אולם גם מחלון וכליון מתו.

לאחר עשר שנות ישיבה בארץ מואב, שמעה נעמי שהרעב בארץ יהודה פסק, ושבה אל בית לחם, כשכלותיה רות וערפה מתלוות אליה. נעמי הורתה להן לחזור, ואמרה שאין להן סיבה לבוא אתה, שכן כבר אין לה ילדים. ערפה אכן חזרה למואב, אך רות סירבה: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך - כי אל אשר תלכי תלך, ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך". נעמי ראתה שרות מתעקשת, והסכימה לקחת אותה איתה.

כשהגיעו לבית לחם, כל העיר הופתעה ממראה נעמי, שהלכה כעשירה, אך חזרה ענייה. נעמי השיבה: "אל תקראנה לי נעמי - קראן לי מרא, כי המר ש-די לי מאוד". היא הסבירה, שהיא הלכה עשירה וחזרה עניה, וש-ה' הרע לה, ושמה נעמי לא מתאים לה יותר.

לקוט השיבולים בשדה בועז[עריכה]

כשהגיעו לבית לחם, היה זה בתקופת קציר שעורים. כיון שהיו עניות, יצאה רות ללקט שבולים. כשחזרה הביאה סאה שעורים, ולתמיהת נעמי איפה וכיצד ליקטה כמות גדולה כל כך, סיפרה לנעמי שהיא ליקטה בשדהו של איש בשם בועז, ושבועז פנה אליה, לאחר ששמע שהיא הנערה שעלתה עם נעמי משדה מואב, ואמר לה שתבוא ללקט רק בשדה שלו, והוא יתן לה לשתות ויצווה על עבדיו לתת לה יחס טוב. הוא הסביר שהוא גומל עמה חסד, כיון שהיא גמלה חסד עם נעמי. נעמי בירכה את בועז, ואמרה לרות שתמשיך ללקט בשדהו של בועז, כיון שהוא מקרוביהם. רות אכן המשיכה ללקט שיבולים בשדה בועז, כל תקופת קציר שעורים וקציר חטים.

גאולת רות בידי בועז[עריכה]

לאחר מכן, אמרה נעמי לרות, שהיא רוצה שייטב לה, והורתה לה להתרחץ, לסוך בשמן, ללבוש את שמלותיה הטובות ולרדת לגורן בלילה - שכן באותו לילה בועז ישן בגורן. בגורן עליה לגלות את מרגלות בועז הישן ולשכב, ובועז יורה לה מה לעשות.

רות שבה בבוקר, וסיפרה לנעמי שאכן עשתה זאת, ושבועז בירך אותה, והסביר לה שיש למשפחת אלימלך אדם אחד הקרוב ממנו והוא קודם לגאולה - אך אם לא ירצה לגאול את רות, כלומר להתחתן איתה, יעשה זאת בועז, והוא אף נתן לה שש שעורים, כדי שלא תחזור בידיים ריקות. נעמי אמרה לה לשבת בבית, כי בועז לא ינוח עד שיסיים את הדבר היום.

בבוקר, כינס בועז בית דין, ודרש מהגואל לגאול את שדות אלימלך, שנעמי נאלצה למכור. הגואל הסכים ברצון, אך כשהזכיר בועז שהתפקיד כולל גם את גאולת רות, אשת מחלון - נבהל הגואל, ואמר לבועז שלא יוכל לגאול, וביקש מבועז לגאול במקומו, כפי שרצה. בועז גאל את השדה ונשא את רות. הזקנים וכל אנשי העיר ברכו אותו: יתן ה' את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה... ועשה חיל באפרתה, וקרא שם בבית לחם..., ושביתו יהיה כבית פרץ בן יהודה.

לידת התינוק[עריכה]

לאחר זמן מה, ילדה רות תינוק. והשכנות בירכו את ה', ואיחלו לנעמי שהבן יגדל, ויהיה לה משיב נפש - "כי כלתך אשר אשר אהבתך ילדתו, אשר היא טובה לך משבעה בנים". נעמי לקחה את הילד, והיתה לו אומנת, והשכנות קראו את שם התינוק עובד. בנו של עובד הוא ישי אבי דוד.

דמותה של נעמי[עריכה]

בתחילת המגילה נראה שנעמי מיואשת ושבורה בעקבות כל האסונות שקרו לה, מנסה לשלח מעליה את כלותיה ועונה בכעס ובעצב לנשות העיר. אך בהמשך המגילה, נעמי היא שפועלת - היא מסבירה לרות מה לעשות בגורן ומייעצת לה בכל שלב. עדיין, נראה שנעמי כבר התייאשה מחיים טובים עבורה - היא שבה ומדגישה ש-ה' המר לה, ושאין לה תקוה - אך מנסה להיטיב עם רות. עד לידת התינוק - שנולד לנעמי, (רות ד, יז), שמנחם אותה ומחזיר אותה לחיים.