השקפה שכלית והשקפה רוחנית

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במשך דורות רבים אנו מוצאים שתי השקפות ביחס לתורה ולאמונה: ההשקפה השכלית, אשר מעדיפה הסתכלות שכלתנית ומציאותית, וההשקפה הרוחנית, אשר מעדיפה הסתכלות על-טבעית. יש אומרים שיש מצווה לעסוק בראיות לאמונה, כדי שהאמונה תהיה ע"י ראיות וחקירות (חובת הלבבות) - זוהי ההשקפה השכלית. אמנם חלק מהראשונים, החסידים, ובעיקר ברסלב כתבו שאסור להתעסק בראיות לאמונה, ומצוות אמונה היא אמונה תמימה וקבלה מהאבות - זוהי ההשקפה הרוחנית.

ההבדלים בין שתי השקפות אלה רבים, והם מגיעים למחלוקות רבות באמונה, באגדה, בהיסטוריה ועוד.

בעלי הדעות השונות[עריכה]

כמובן שאין להקיש מדעתו של חכם בסוגיה אחת לדעתו בסוגיה אחרת. אך יש מפרשים שאנו רואים את שיטתם בעקביות.

המחזיקים בהשקפה השכלית הם: הרמב"ם, המאירי, האבן עזרא, הרס"ג[1], רלב"ג והרש"ר הירש, וכן רוב הראשונים המוקדמים יותר (מהגאונים עד רבי אברהם בן הרמב"ם).

המחזיקים בהשקפה הרוחנית הם: ריה"ל, המקובלים, החסידים, הראשונים המאוחרים יותר (רשב"א וריב"ש) וכן אחרונים רבים.

לשינוי בדעת האחרונים יש כמה טעמים: השפעת הקבלה, השפעת החסידות, והחשש מהשפעת ההשכלה.

הבריאה[עריכה]

ערך מורחב - הבריאה

ידוע הדיון על הסתירות לכאורה בין התורה למדע בעניין גיל העולם.

שכלי[עריכה]

רוב הספרים שעסקו בנושאים אלו ברצינות הלכו בדרך השכלית, לא דחו את שיטת המדע בביטול, אלא התמודדו עם הוכחותיו ושיטתם היא שבעיקרון שיטת המדע יכולה להיות נכונה, ואין בזה סתירה לתורה, משום שיש להבין את פסוקי התורה בצורה עמוקה יותר מההסתכלות הפשטנית, כגון: המאובנים הם מעולמות קודמים, העולם נברא עם המאובנים, השרידים הם מהיום החמישי, השרידים הם מלפני המבול, בתחילת הבריאה הפעולות התרחשו מהר מאוד בגלל כמות החומר הגדולה שהייתה אז, או "בראשית ברא" הוא לפני זמן רב מאוד ואח"כ הקב"ה ברא עולמות והחריבן ואח"כ "והארץ הייתה תוהו ובוהו".

ויש שהרחיקו לכת ואמרו שמניין שנות היצירה אינו עיקרון ביהדות, וכן יש שאמרו שבריאת העולם המוזכרת בתורה אינה על כל היקום אלא רק על שביל החלב (הגלקסיה שבה אנו נמצאים) או מערכת השמש, אך שאר היקום נברא קודם לכן (הספרים שדנו בזה הם: יהדות ומדע כחכמות משלימות עמודים 119, 122, מי מפחד משאלות פרק ב, אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ב עמוד 260, ספר הבריאה עמוד 3-4, המדע שבתורה עמוד 32, לוח דברי הימים "עזרא" עמוד 15, יהדות ואבולוציה עמוד 125, את אשר ישנו ואשר איננו הארה 42, אגרות הראי"ה ח"א קלד, יהדות ואבולוציה עמוד 191).

רוחני[עריכה]

אמנם יש מי שהלך בדרך הרוחנית, שאת דברי התורה אנו צריכים לקבל כפשוטם, ולהתעלם מראיות המדע, והוסיף שמי שמאמין שהעולם קיים מיליוני שנים הוא כופר (משנה הלכות ח"ב סוף לה:).

סתירות בין התורה למדע[עריכה]

ערך מורחב - תורה ומדע

לכאורה ישנם סתירות בין דברי הגמרא והראשונים לבין דברים הברורים לנו כיום ע"פ המדע, סתירות אלו הן בעיקר בענייני רפואה, אך גם בענייני אסטרונומיה, גיאוגרפיה, גיאומטריה ועוד. דוגמאות לכך והישובים להם, הובאו בערך תורה ומדע.

שכלי[עריכה]

הראשונים המוקדמים יותר - מהגאונים עד רבי אברהם בן הרמב"ם הלכו בדרך השכלית: ייתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות (וכן כתב מורה נבוכים (הרב קפאח) עמוד שד שחז"ל לא קיבלו את חכמת התכונה מהנביאים אלא מידיעתם האישית או מהגויים). ויש שהוסיפו שמי שמתעקש לומר שחז"ל צדקו בידיעות מדעיות כנגד הידוע לנו כיום (כגון שאומר שהשמש מסתובבת סביב הארץ), הרי הוא גורם לחילול ה', מבלבל את מושגי האמונה (במה חייבים להאמין ובמה לא) ומסכן את אמונתם של רבים (מהרב יונה מרצבך, הובא בספר חזון שמיים עמוד י).

רוחני[עריכה]

הראשונים המאוחרים יותר (רשב"א וריב"ש) וגדולי האחרונים הלכו בדרך הרוחנית: אי אפשר לומר שחז"ל טעו, ויש מהאחרונים שהוסיפו אפילו שזו חשש אפיקורסות לומר שטעו (האריך בזה במפענח צפונות ז בסופו בהערה, ובמיוחד האריך בזה בספר המדע שבתורה עמוד 57 והלאה, שיש ההולכים אחר דברי הגמרא ויש שהולכים אחר חכמי הטבע. לגבי היכן החמה בלילה - הסוגיא בפסחים צד: - באגרות הרמב"ם (דף מא) מבאר שחכמי אומות העולם צדקו בזה (דן בזה יהדות ואבולוציה עמוד 16), אך ר"ת כתב שהאמת הוא כחכמי ישראל (שיטה מקובצת כתובות יג:).

בדומה לזה נחלקו האחרונים לגבי תרנגולת שנשחטה והעידו שלא היה בה לב - האם לפסוק ע"פ חוקי הטבע שעל כורחך היה לה לב (חכם צבי), או ע"פ כללי ההלכה שהיא טריפה (ר' יונתן אייבשיץ), דן בזה ערכים ביהדות עמוד 212 והלאה).

טעמי המצוות[עריכה]

רוחני[עריכה]

ע"פ ההשקפה הרוחנית, לכל מצווה יש טעמים נסתרים (המהר"ל בתפארת ישראל פרק ו עמוד כב), כפי שאנו רואים במקומות רבים בקבלה. ואפילו לתקנות חז"ל יש טעמים נסתרים, כפי שאומרים בסוגיית "בטל טעם לא בטלה תקנה". וכן ריה"ל כתב שלמצוות יש השפעה על-טבעית מסתורית.

שכלי[עריכה]

אך להשקפה השכלית יש טעמים פשוטים ומציאותיים למצוות, וכן הרמב"ם הלך בדרך זו (מורה נבוכים פ"ג לא), והגדיל לעשות בטעם הקרבת קורבנות, שהביא שהטעם הוא כלפי עובד ע"ז שהיו רגילים בהקרבת קורבנות. וכן יש שהביאו טעמים בריאותיים, כגון לאיסור אכילת בשר בחלב. וכן אבן דאוד כתב נגד המהר"ל, וביאר שטעמי המצוות הם שכליים ואין בהן על-טבעיות.

היסטוריה[עריכה]

בכמה סוגיות היסטוריות יש סתירות בין דברי הגמרא לבין דעת ההיסטוריונים.

רוחני[עריכה]

בפשטות, לפי ההשקפה הרוחנית, אנו מחויבים לדעת חז"ל.

שכלי[עריכה]

אמנם היו מפרשים שהלכו בדרך השכלית, ולא נמנעו מלחלוק על חז"ל בעניינים אלו, כגון כמה זמן היה בית המקדש השני (בגמרא מפורש שהוא 420 שנה, אך יש מפרשים שכתבו 428, ½437, ½639 שנה - הובאו בכוזרי המבואר א-מה, באר הגולה באר השישי יח ד"ה עוד בספר, והערה 1236 שם), כמה שנים ישבו ישראל במצריים (תורה שלמה פרשת שמות מילואים ה הביא שיש דעה שהיו 215 שנה, ולא 210, וכן הביא שם שנחלקו האם מונים 400 שנה מברית בין הבתרים או מלידת יצחק), כמה זמן ערך מרד בר כוכבא, ועוד.

אגדתות תמוהות בש"ס[עריכה]

שכלי[עריכה]

רוב המפרשים הלכו בזה בדרך השכלית וכתבו שאין לפרשן כפשוטן (ראב"ד: יש אגדות המשבשות הדעות, רב האי גאון ור' שמואל במבוא התלמוד: אין סומכין עליהן, רבנו ניסים גאון: ביאר אותן ע"פ השכל, וכשאי אפשר לבארן ע"פ השכל הרחיקן, רמב"ם: אינן כפשוטן, אלא יש בהם דברים נסתרים. יצוין כי אפילו בתורה שבכתב שיש פרשיות שלרוב המפרשים אינן כפשוטן, כגון בריאת העולם ומעשה הנחש בגן עדן).

רוחני[עריכה]

אמנם יש שהלכו גם בזה בדרך הרוחנית, וכן השדי חמד הביא דעה שצריכים אנו להאמין בכל האמור באגדתות (שדי חמד ח"א עמוד 192 ד"ה אגדתות). ויש שהוסיפו שמי שמבאר את האגדות ע"פ השכל ולא כפשוטן הרי הוא כופר (הובא באוצר ישראל ערך אגדה).

סוגיות סגוליות[עריכה]

ערך מורחב - סוגיות סגוליות (על-טבעיות)

רוחני[עריכה]

בסוגיות רבות בגמרא ובראשונים הובאו עניינים על טבעיים, כגון אסטרולוגיה, קמעות, לחשים, כישופים, עיין הרע, רפואות סגוליות, שדים, רוח רעה, שיחת העופות, חלומות ועוד. בפשטות נראה מהגמרא שהם מועילים, ואכן כך דעת רוב הראשונים. יתרה מזאת, הגמרא סומכת על עניינים אלו אפילו לדינים הלכתיים, כגון לצאת בשבת בקמיע.

שכלי[עריכה]

אמנם יש ראשונים (בעיקר הרמב"ם, המאירי והרלב"ג) שדחו זאת מכל וכל, ובכמה מקרים אף נקטו בלשון חריפה ("הבלים"). לדבריהם יש ליישב את הגמרות הנ"ל שהן דעת יחיד, נדחו להלכה, נכתבו בשביל המון העם, או שיש לפרשם באופן אחר. כמו כן הירושלמי ממעט מאוד בעניינים על טבעיים.

ניסים[עריכה]

רוחני[עריכה]

  • התנ"ך מספר במקומות רבים על ניסים, וע"פ פשוטו הם אינם מדרך הטבע (שהרי זוהי הגדרת נס). ור' שם טוב בן שם טוב (ספר האמונות א-א) הוסיף שהחולק על כך שהיו ניסים ממש הרי הוא סותר את עקרונות היהדות, כהשקפה הרוחנית.

שכלי[עריכה]

אמנם יש שפירשו גם ניסים בהסתכלות שכלית, וביארו אותם ע"פ הטבע, ורק היה נראה כנס, והתנ"ך כתב זאת בלשון נס משום שכך נראה אז לבני האדם. הרמב"ם, למשל, הסביר הרבה ניסים ע"פ הטבע. וכן הרס"ג המעיט בפעולות הניסים. ניתן לזה כמה דוגמאות:

  1. ב"שמש בגבעון דום" גרמי השמיים לא נעצרו ממש, אלא רק נראה כך ע"י עננים וכדומה (רלב"ג יהושע י-יב, מלכים ב כ-ט, מלחמות השם מאמר ו ח"ב יב, ר' ניסים ב"ר משה ממרשיליא),
  2. מהפכת סדום ועמורה היא רעידת אדמה (ר' ניסים ב"ר משה ממרשיליא),
  3. אליהו שהחיה את בן האלמנה הוא כעין הנשמה מפה לפה של ימינו (רד"ק מלכים א יז, והוסיף שברוב הפעמים הניסים נעשים ע"י מעט תחבולה מדרך העולם),
  4. בקריעת ים סוף המים נערמו ע"י רוח שנשבה (רלב"ג שמות טו ד"ה נערמו מים).

גאולה[עריכה]

רוחני[עריכה]

בדומה לניסים, גם בעניין הגאולה ההשקפה הרוחנית מבארת שכל הגאולה תבוא למעלה מן הטבע, המשיח יבוא בפתאומיות על חמור לבן, ויש אומרים אפילו שהמלחמות שלעתיד לבוא יהיו בקשתות וחרבות, שהרי כך מפורש בנביאים (ואשר תבאנה יגידו עמוד 178 הביא את המחלוקת בזה).

שכלי[עריכה]

אך ההשקפה השכלית מבארת זאת באופן טבעי, המשיח יהיה מלך שיעמוד לישראל וילחם בגויים, והמלחמות יהיו טבעיות. כמו כן יש מי שאמר אפילו שמלחמת גוג ומגוג היתה מלחמת יום כיפור (הרב כשר, ספר מלחמת יום הכיפורים פרק ב).

נביאים וכתובים[עריכה]

רוחני[עריכה]

ע"פ ההשקפה הרוחנית, הנביאים והכתובים ניתנו ברוח הקודש, ואין לדון על כתיבתם באופן טבעי.

שכלי[עריכה]

אמנם יש כמה וכמה מקורות שבהם אנו רואים השקפה שכלית על הנ"ך, שבה דנים על כתיבת הנ"ך באופן טבעי, והקדושה שיש בו באה לאחר שהוא נכתב באופן טבעי:

  1. כבר בגמרא מצאנו מחלוקת לגבי חלק מספרי הכתובים האם הם ניתנו ברוח הקודש. וכן, כידוע, מגילת אסתר הוכנסה לתנ"ך רק לאחר שאסתר ביקש מהחכמים "כתבוני לדורות", ומשמע שהדבר היה תלוי בדעת חכמים (מגילה ז.).
  2. כמו כן כתב השאגת אריה לגבי ספר דברי הימים, שהטעם שיש בו סתירות הוא משום שעזרא שכתבו העתיקו מכמה כתבים שהיו לפניו, וגם כשהיו ביניהם סתירות לא נמנע מכך.
  3. לגבי חלקים מספר ישעיהו יש שאמרו שלא ישעיהו כתבם, אלא תלמידיו וכד' (הובאו בדעת מקרא במבוא לספר ישעיהו).
  4. לגבי שיר השירים היו שדנו האם שלמה כתבו או ששלמה העתיק לפחות את חלקו משירים שכבר היו לפניו, וכן דנו האם באמת כולו הוא משל לאהבה בין הקב"ה לעם ישראל, או שבפשוטו הוא מכתב כאהבת איש ואישה (הובאו בדעת מקרא במבוא לשיר השירים).
  5. לגבי כתיב וקרי שבנביאים וכתובים יש שביארו שכיוון שהנביא לא היה בקי בדקדוק באו תלמידיו אחריו ותיקנו את הלשון, והשאירו את הלשון המקורית ב"כתיב" (אברבנאל בהקדמה לירמיה ד"ה אבל אמתת).

נוסח התורה[עריכה]

רוחני[עריכה]

אחד מי"ג העיקרים של הרמב"ם הוא שכל התורה המצויה בידינו כעת היא הנתונה למשה רבינו. כמובן שע"פ זה ההסתכלות על התורה היא בהשקפה רוחנית.

שכלי[עריכה]

אמנם אפילו בעניין זה מצאנו מקורות שדנו על נוסח התורה שבידנו באופן שכלי, ולפי חלק מהם יתכן שהנוסח שבידינו היום אינו זהה במדויק לזה שניתן למשה רבינו:

  1. כבר בגמרא (ב"ב טו.) מצאנו מחלוקת תנאים לגבי שמונת הפסוקים שבסוף התורה, האם משה רבינו כתבם או יהושע.
  2. כמו"כ היו גירסאות רבות מאוד בתורה – ביניהם עם הבדלים משמעותיים: כבר הגמרא קידושין ל. אומרת שאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות, וכן גיליון הש"ס שבת נו: היבא רשימה ארוכה של חשינויי גירסאות בין התורה שבידינו לפסוקים שבגמרא. וידוע שבהרבה מאוד מהפסוקים שהגמרא מביאה יש שינויים מהחומש שבידינו, ובמקרים רבים הדבר תוקן בגמרא ע"י סוגריים עגולות, מרובעות ומסורת הש"ס.
  3. אלא שבמשך הדורות התקבל נוסח המסורה של בן אשר, אך היה נוסח של בן נפתלי (היו ביניהם אפילו מחלוקות בכללי הניקוד), וכן בתרגומים שונים של התורה (כגון תרגום השבעים, שנכתב כידוע ע"י יהודים) יש שינויי גירסאות מהנוסח שבידינו (חוץ מהשינויים שהגמרא במגילה ט. מביאה).
  4. כמו כן, יש אומרים שבתחילה לא היה פירוד מילים בתורה, ורק בזמן מאוחר יותר התחילו להפרידן (ניקוד ומשמעותו במקרא עמוד 9).

כתב אשורי[עריכה]

רוחני[עריכה]

הדעה המקובלת היא שהתורה ניתנה בכתב אשורי, כמו שמצוי בידינו כיום. אמנם כבר הגמרא סנהדרין כא: כותבת שהתורה ניתנה בכתב עברי (כתב עברי עתיק, המכונה כתב דעץ), ועזרא הוא ששינה את הכתב לכתב אשורי. אכן לרוב המפרשים הלוחות הציץ וכו' היו כתובים בכתב אשורי, וכבר אז הוא היה ידוע, וכן יש מי שכתב שמה שעזרא שינה את הכתב הוא ע"פ מלאך. וא"כ עדיין ניתן לדון על כל הכתב האשורי בהשקפה רוחנית שיש קדושה בעצם הכתב וכו'.

שכלי[עריכה]

אך הירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) כותב שהלוחות ניתנו בכתב עברי, ויש להעיר שכל הממצאים העתיקים הם בכתב עברי ולא בכתב אשורי. ואפילו בכתב האשורי מפורש בגמרא (מנחות כט:) שבזמנם ברוב ספרי התורה לא היו כותבים את גגה של האות חי"ת כמו שאנו כותבים אותו היום. וכן נמצאו ספרי תורה עתיקים שיש בהם אותיות רבות משונות, שלא כמו בספרים שלנו. בכל זה אנו רואים השקפה שכלית יותר, שאכן ספרי התורה שלנו אינם זהים לאלו שבדורות הקודמים, אלא שהמצווה מתקיימת ע"פ מה שבידינו היום.

לשון הקודש[עריכה]

רוחני[עריכה]

יש מקורות רבים להשקפה רוחנית על לשון הקודש: הגמרא (ברכות נה.) ורש"י (בראשית ב- כג) כתבו שהעולם נברא באותיות לשון הקודש. ריה"ל כתב שנקראת לשון הקודש משום שהיא לשון אלוקית, והמקובלים הוסיפו שפירוש המילים המקורי הוא בדברים רוחניים, ורק אנו משתמשים בהם בהשאלה לדברים גשמיים (קול הנבואה עמוד כט).

ע"פ השקפה זו יש שכתבו שכל המילים במקרא מדוקדקות ואין בהן שום יוצא מן הכלל, גם מה שנראה לנו כיוצא מן הכלל הוא באמת ע"פ הדקדוק, אלא שאנו לא בקיאים בכל פרטי הדקדוק שלכל דגש יש סיבה, ואין מי שיודע הסודות שבכל תיבה להבין את סיבתו של כל דגש (ניקוד ומשמעותו במקרא, כללי טעמי המקרא עמוד פ). וכל ע"פ זה יש שכתבו שלא יתכן שבעברית יהיו שתי אותיות שמבוטאות באופן זהה.

שכלי[עריכה]

אמנם בפשטות העברית התפתחה כמו כל לשון אחרת, ואפילו בתנ"ך עצמו יש הבדלים בלשון בין הספרים השונים, כגון: תקופת האבות, יהודה וישראל, ירמיה ויחזקאל, קהלת, עזרא ונחמיה (סה"כ היו 13 שלבים בלשון העברית) (ניקוד ומשמעותו במקרא עמוד 123 והלאה באריכות). ויש דעה שיש בתנ"ך מילים שמקורם בכלל בלועזית - כל המילים ששורשן בני ארבע או חמש אותיות (כגון גלגל, כרסם, הפכפך) (כללי טעמי המקרא ודקדוקי הפעלים והשמות עמוד קצב). ובתקופת המשנה נכנסו לעברית מילים רבות מאוד משפות שונות (לכאורה אין הבדל בין הכנסת המילה "פרוזדור" לעברית בתקופת המשנה לבין הכנסת המילה "טלפון" בתקופתנו), ואפילו ההטיות השתנו ("לישב" במקום "לשבת", "היה מהלך" במקום "הלך", ועוד).

לגבי הביטוי "לשון הקודש" - הרמב"ם ביאר שהיא נקראת לשון הקודש רק משום שאין בה מילים שבצניעות. וכן אין מקור לכך שאבותינו דיברו בלשון הקודש דווקא, וכן אין מקור הלכתי לכך שיש קדושה עצמית בלשון הקודש. ובכל זה אנו רואים הסתכלות שכלית יותר על העברית כעל כל לשון אחרת.

כמו כן נחלקו לגבי כללי הדקדוק בעברית, האם הם ממסורת, או רק מעיון, כמו בשאר השפות (שתי הדעות הובאו בשפת אמת עמוד 28).

חז"ל[עריכה]

ערך מורחב - סמכות חז"ל בפסיקת ההלכה

כידוע בהלכה לא ניתן לחלוק על פסקים של הדורות הקודמים, למשל: אמוראים לא יכולים לחלוק על תנאים.

רוחני[עריכה]

ההשקפה הרוחנית מדגישה את גדלותם וקדושתם של הדורות הראשונים, שהם כמלאכים (שבת קיב.), ו"אין הקב"ה מביא תקלה על ידם" (גיטין ז.), ומחמת גדלותם וקדושתם לא שייך לחלוק עליהם.

שכלי[עריכה]

ההשקפה השכלית סוברת שהדור הקודם לא תמיד חכם יותר בהכרח מהדור הבא, ואדרבה, יש התקדמות בשיטת הלימוד, למשל שיטת הלימוד הלמדנית עמוקה יותר מהשיטות שקדמו לה (עיון בלומדות בסוף ההקדמה), וכן מפורש בגמרא שלימודו של רבי עקיבא היה עמוק משל משה רבנו (מנחות כט:), ואחרוני האמוראים היו גדולים בלימוד מראשוני האמוראים (ברכות כ.).

אלא מה שא"א לחלוק על הדורות הקודמים הוא רק משום שעם ישראל פסק כדור הקודם. לכן בעניינים שאינם הלכתיים, כגון פירוש פסוקים, עניינים היסטוריים וענייני מדע באמת אפשר לחלוק על חז"ל. והתוס' יו"ט (נזיר ה-ה) כתב שאפשר אפילו לחלוק על חז"ל בפירוש המשנה, אם אין מכך נפק"מ להלכה.

(אע"פ שברור שאין אנו יכולים להבין את מדרגתם של האמוראים וכו', ובוודאי לא את אבותינו שבתנ"ך, אעפ"כ גם הגמרא מזכירה אמוראים שכמעט ונכשלו באיסורים חמורים, כגון בקידושין פא, וכן אפילו לגבי אבותינו שבתנ"ך, הרי הוזכרו חטאים אפילו של משה רבנו. והרוצה להיתלות באגדתא "כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה" (שבת נו:), נגד הפסוקים המפורשים באריכות בתנ"ך (מלכים א' י"א), יהיה עליו ליישב גם אגדתא אחרת - שחז"ל ביקשו למנות את שלמה בין המלכים שאין להם חלק לעוה"ב, עד שיצאה נגדם בת קול (סנהדרין קד:)).

פסיקת הלכה[עריכה]

רוחני[עריכה]

ע"פ ההשקפה הרוחנית ההלכה היא אמת מוחלטת, ולא שייך בה טעות או שיקולים חיצוניים. דוגמא לכך היא הגמרא שאפילו על מחלוקות נאמר "אלו ואלו דברי אלקים חיים" (עירובין יג:, ויש מפרשים שיש לכך טעם נסתר), ולכן האחרונים נמנעים מלפרש מחלוקות כמחלוקות במציאות (שהרי במחלוקת מציאותית אחד מהצדדים בוודאי טועה), אלא כמחלוקות בהגדרה. ע"פ זה כל פירוש שהגמרא מפרשת בפסוקים - ברור שאליו באמת התכוונה התורה מלכתחילה.

שכלי[עריכה]

אמנם ע"פ ההשקפה השכלית אין בזה אמת מוחלטת, וכפי שבמחלוקות אחד מהצדדים טועה, והרי מצאנו גמרות שאמוראים טעו ונדחו (ואפילו בלשון חריפה "בדותא היא"), או אמורא שהיה שוכח תלמודו וטועה (ביצה כו:, וניתן להזכיר כאן חכמי ישראל בדורות שונים שפרסמו בפירוש תאריך שבו תבוא הגאולה, ולבסוף לא קרה כך), וכן מצאנו בגמרא גם מחלוקות במציאות (הירושלמי פסחים פ"ב ה"ד דן במחלוקת אלו מינים מחמיצים, ומבאר בפירוש שזו מחלוקת במציאות. וכן יש עוד ראיות למחלוקות במציאות, כמבואר באריכות במאמר "מחלוקות במציאות"). ו"אלו ואלו דברי אלקים חיים" פירושו שלכל אחד מהצדדים יש סברא. ואנו פוסקים ע"פ ההלכה לא משום שהיא האמת המוחלטת וברור שלפירוש זה בפסוקים, למשל, התכוונה באמת התורה מלכתחילה, אלא משום שהקב"ה נתן את התורה לישראל על דעת שיפסקו ע"פ הנראה להם מסברתם (וכמדרש הידוע "נצחוני בני", וכן "לא בשמיים היא" (ב"מ נט:)).

וכן דנו לגבי מחלוקות בהלכה שנראה ברור שהם נובעות משיקולים חיצוניים, שיש מי שכתב שהפסיקה הושפעה מהם, למשל: בעדות אשכנז תיקנו שלא לישא שתי נשים, משום שבאותם המקומות נהגו כך גם הנוצרים, ובעדות המזרח התירו לישא שתי נשים, מפני שכך נהגו שם גם המוסלמים (שאילת יעב"ץ ח"ב טו). וכן פוסקי ספרד החמירו במסירת הנפש על שאר המצוות כי במקומם לא היו מסעי צלב, ופוסקי צרפת הקילו כי במקומם היו מסעי צלב. בדומה לזה יש שציינו שהעיסוק הרב בחכמת הקבלה לפני כחמש מאות שנה, חל באותה תקופה שבה - להבדיל - גם המוסלמים החלו לעסוק בנסתרות.

אך לדרך הרוחנית ברור שחז"ל לא הושפעו מסיבות חיצוניות, וכל פסיקה היא ע"פ האמת המוחלטת. ויש שיישבו זאת שהקב"ה רצה שהפוסק יפסוק באופן מסוים, ולכן שלח אותו למקום ולסיבות מסוימות שיגרמו לו לפסוק כך (דן בכל זה בספר את אשר ישנו ואשר איננו עמוד 440).

מושגים ורעיונות מהגויים[עריכה]

רוחני[עריכה]

ע"פ ההשקפה הרוחנית, כיוון שדברי חז"ל נובעים מהתורה ומרוח הקודש, ברור שלא שייך שחכמי ישראל ילמדו תורה ואמונה מהגויים, שבדבריהם בוודאי אין קדושה. וכן כתב המדרש "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים תאמין, יש תורה בגויים אל תאמין" (איכה רבתי ב-יג). וכן רבי קלונימוס בן קלונימוס התנגד להעתקת אגדות מהגויים (אוצר ישראל ערך אגדות חול). ע"פ זה גם התנגד ריה"ל להכנסת יסודות אריסטו לישראל (עמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 89).

שכלי[עריכה]

אמנם מצאנו מושגים ורעיונות שנלקחו מהגויים, שאם דברי הגויים מיוסדים ע"פ השכל אפשר ללומדם מהם, ונביא לכך כמה דוגמאות - בחלקם למדו רק שמות מושגים, אך חלקם הן רעיונות ממש:

  1. שמות המלאכים (מיכאל גבריאל וכו') ושמות החודשים (תשרי חשוון וכו') עלו עימהם מבבל (דהיינו מקורם בבבלית) (ירושלמי ראש השנה א-ב, דן בזה תורה שלמה חלק יא מילואים דף קעו).
  2. ארבעת היסודות (עפר מים אש אוויר) - מקורן באמפדוקלס, מגדולי יוון, וגדולי ישראל הלכו אחריו (מושגים במחשבת ישראל עמוד 323).
  3. צורה וחומר - המושג צורה מקורו באריסטו, ויש אומרים בפיתגוראים (לפני אריסטו) (מושגים במחשבת ישראל עמוד 366).
  4. מוסר - רבי ישראל סלנטר עצמו העיר שהבחנותיו (בענייני מוסר) אינן מקוריות ואין הוא מביא בהן אלא את מה ש"חקרו חוקרי נפש האדם ומצאו" (כתבי רבי ישאל סלנטר עמוד 39 הערה 2).
  5. אגדתות - יהודים העתיקו מכתבי הגויים אגדות שיש בהן מוסר השכל (אוצר ישראל ערך אגדות חול).
  6. אשמדאי - יש אומרים שמקור השם אשמדאי הוא בפרסית, שהוא אל הזעם, והוא מזיק שממונה על כל מיני רע ופורענות (הרב שטיינזלץ גיטין סח.).
  7. מושגים באלוקות - רס"ג, רבנו בחיי, ריה"ל, הרמב"ם ועוד למדו מאריסטו הסברת מושגים באלוקות (מושגים במחשבת ישראל עמוד 15).
  8. שירים - עם ישראל למדו את המשקל, החרוז וכל מלאכת השיר מבני ערב (מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו עמוד קב).
  9. טעמי המקרא - ספרי הדקדוק הראשונים של כללי טעמי המקרא נכתבו ע"י חכמי האומות מתחילת המאה השבע עשרה, וחכמי ישראל הלכו אחר כך בעקבותיהם (ספר טעמי המקרא, תחילת המבוא).
  10. האברבנאל הביא פירוש מ"החכם גירונימו" שהיה מראשוני הנוצרים (אברבנאל מעייני הישועה מעיין ה תמר א בתחילתו).

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. יש להעיר, שהעמדת רב סעדיה גאון כמתנגד לקבלה איננה מבוססת (ראה קונטרס 'לדופקי בתשובה' עמ' 156).