סימנים בהלכה

סימנים בהלכה, היא אמצעי בירור במקום ספק. ניתן לסמוך לא רק על עדים, אלא גם על סימנים המוכיחים דבר מסוים.

במשנה שבמסכת בבא מציעא‏^[1], נפסק כי ניתן להשיב אבידה לבעליה על פי סימנים. אם אדם בא ונותן סימנים המוכיחים שהחפץ שלו, מכיוון שלא יכול היה לדעת שהחפץ שלו לולי היה החפץ ברשותו לפני כן, ניתן להחזיר לו את האבידה.

מהתורה או מדברי חכמים[עריכה]

חכמי הגמרא הסתפקו, האם מדובר בדין מהתורה או מדין חכמים. השאלה היא בעצם, האם ניתן לסמוך על כך גם באיסורים - כמו בהשבת גט לאשה על פי סמנים ובכך להתירה לנישואין, או שמא מדובר בדין התקף רק בהלכות אבידה ומציאה, וזאת על פי הסברא האומרת, כי כל אדם מסכים, שכאשר תאבד לו אבידה, יחזירו אותה למי שיתן סימנים; שהרי לולי כן, לעולם לא יוכל הוא עצמו לתבוע את האבידה ממוצאה.

מסקנת הגמרא היא אמרת רבא, שסימנים הם מהתורה, ונדרשים מהפסוק "עד דרוש אחיך אותו", כלומר דרוש אם הוא אכן האובד או לא‏^[2].

סימנים באיסורים[עריכה]

בחולין, הגמרא משווה לכך דין אחר. ישנה מחלוקת האם פרד - בעל חיים הבא מכלאיים של חמור וסוס - מתייחס אחר אמו, או גם אחר אביו הביולוגי. קיימת דעה, כי הוא מתייחס רק אחר אמו, ולפי דעה זו, אסור להנהיגו יחד עם בעל חי מהמין השני מהדין לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ביד חכמים מקובלים סמנים כדי לבדוק האם אביו הביולוגי הינו חמור או סוס. בגופו: אם אוזניו ארוכות וזנבו קצר, סימן הוא כי אמו חמורה, ובקולו: אם קולו עבה סימן כי אמו חמורה, ואם קולו צלול סימן כי אמו סוסה‏^[3] האמורא רבי אבא היה נוהג לסמוך על הסימנים כאשר היה לוקח פרד כדי להנהיג את עגלתו, והיה אומר למשמשו שיבדוק ששתי הפרדים יהיו ממין אחד. מכאן מסיקה הגמרא כי סימנים הם מהתורה.

סימנים כדי לחייב אדם מיתה[עריכה]

לעומת זאת, בניגוד לטביעת עין, אין להרוג אדם, על סמך סימנים, ולמשל אם באו שני עדים והעידו שפלוני העיד על פי סימנים בגופו - אין הוא מחויב מיתה על סמך עדות כזו‏^[4]. במסכת בבא מציעא, נפסק כי ניתן להתיר אשה לנישואין כאשר מוצאים גט ברחוב והיא נותנת את סימניו, אך תוספות מבהיר, כי אם תזנה האשה עם גבר זה לאחר שנישאה לגבר שני, בעוד שהבעל הראשון כבר מת, לא ניתן להרוג אותה ואת הבועל על סמך סימני הגט, שכן אין סימנים בירור גמור עד שניתן להרוג על פיו אדם‏^[5].

סימנים במשפט העברי[עריכה]

ערך מורחב - סימנים בהלכה

למרות שבהשבת אבידה, מחזירים אבידה על פי סימנים, לא ניתן להוציא ממון מחזקתו על פי סימנים. סימנים יכולים להועיל רק כאשר הם לא נגד חזקת ממון, כמו בהשבת אבידה, או למשל כאשר ידוע שאדם הפקיד אצל חבירו דבר מסוים, אלא שלא ידוע מה הוא, והוא בא ונותן את סימניו‏^[6], או למשל סימנים מועילים בשודא דדייני כדי שהדיין יפסוק כמו מי שהביא סימנים‏^[7].