אקדומי פורענותא לא מקדמינן
|
|
אקדומי פורענותא לא מקדמינן הוא כלל תלמודי הקשור לדין צום נדחה. על פי הכלל, זמן שנקבע לזכר צרה, שחל להיות בשבת, אין מקדימים אותו לפני השבת, אלא דוחים אותו לאחר השבת. כגון: צום תשעה באב שחל להיות בשבת, דוחים אותו לאחר השבת, ואין מקדימים אותו לפני השבת, שכן "אקדומי פורענותא לא מקדמינן". והוא הדין לשאר הצומות שחלים בשבת, שהם נדחים לאחר השבת, מלבד תענית אסתר שחלה בשבת, שאין דוחים אותה ליום ראשון, לפי שפורים חל בו, אלא מקדימים אותה ליום חמישי.
מקור[עריכה]
מקור הכלל הוא מהגמרא במגילה מגילה ה א הקובעת שצום תשעה באב החל בשבת מאחרים ליום ראשון ולא מקדימים לשישי משום שאין מקדימים את הפורענות. היוצא מן הכלל בדין זה היא תענית אסתר שכאשר חלה בשבת אין מאחרים אותה ליום ראשון אלא מקדימים אותה לחמישי. הריטב"א מגילה ה א מפרש שתענית אסתר אינה מוגדרת בתור פורענות אלא רק בתור צום של תשובה ולכן אין בהקדמתה משום הקדמת פורענות. מנגד, המגיד משנה הלכות תעניות ה ה מסביר שמדובר בעניין טכני שהרי אין אפשרות לאחר את תענית אסתר משום שיום לאחריה חל כבר חג הפורים.
בתעניות יחיד[עריכה]
אותם שנוהגים לצום שלשה ימים בחודש אדר, זכר לתעניות בימי אסתר, יש מהם שמאחרים לצום אחר פורים, שמאחרים בפורענות ולא מקדימים מסכת סופרים יז ד.
תענית שמתענים ביום שמת בו אביו או אמו יארצייט, שחלה בחודש אדר בשנה מעוברת, ואותה השנה שמת היתה פשוטה, נחלקו הפוסקים:
יש אומרים שבתענית זו שאינה אלא לצער בעלמא - אין אומרים שלא מקדימים את הפורענות, ולכן מתענה באדר ראשון מהרי"ל קד, ויש אומרים שאף בזו אומרים שלא מקדימים את הפורענות, ומתענה באדר שני (שו"ת חתם סופר או"ח קסג).
כשיש טעם לאחר את הפורענות[עריכה]
בירושלמי הסבירו אחרת את דין המשנה שמאחרים את תשעה באב, והסבירו זאת בכך שרוצים לקשר את הצום ליום עשירי באב בו נשרף רוב ההיכל כמבואר בגמרא מגילה ה א. הטורי אבן מגילה ה א הסביר שהבבלי לא פירש כן, משום שבגמרא מובא גם שהגויים נכנסו להיכל כבר בז' ובח' באב וממילא היתה אפשרות גם להקדים את הצום אילולא הטעם של אקדומי פורענותא לא מקדמינן כך שגם אם יש הסבר לכך שניתן להקדים את הפורענות עדיין אין להקדימה.