פרשני:בבלי:תמיד לב ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא[עריכה]
אמר להו: מי אכלי אינשי נהמא דדהבא, וכי כן הוא המנהג כאן?
אמרו ליה: אין זה ממנהגנו לאכול לחם של זהב. אלא הבאנוהו לפניך, משום שלפלא היה בעינינו - אי נהמא בעית, וזה כל מבוקשך - וכי לא הוה לך באתרך נהמא למיכל, דבשביל זה, שקלית ואתית עד להכא? ולכך נתנו לך לחם זהב. משום שסברנו שבאת בגלל הכסף והזהב שבכאן.
כי נפיק ואתי מהעיר ההיא, כתב אבבא דמחוזא (על שערי העיר): אנא אלכסנדרוס מוקדון הויתי שטייא (שוטה), עד דאתיתי למדינת אפריקי, לכרך דכולו נשיא. ויליפת עצה מן נשיא (שלמדוני חכמה)!
כי שקיל אלכסנדרוס ואתי בדרכו, יתיב אההוא מעיינא, וקא אכיל נהמא. הוו בידיה גולדני דמלחא (דגים מלוחים). בהדי דמחוורי להו (בזמן שרחץ אותם במי המעיין) להסיר את מליחותם, נפל בהו ריחא טבא.
(ואית דגרסי: נפל בהו רוחא. שקמו לתחיה).
אמר אלכסנדרוס: שמע מינה, האי עינא (מעיין), מגן עדן אתי!
איכא דאמרי: משנודע לו כן, שקל מהנהו מיא וטרא באפיה (רחץ בהם פניו).
ואיכא דאמרי: אידלי כוליה (הלך לכל אורך המעיין), עד דמטא לפתחא דגן עדן. רמא קלא (הרים קולו) ואמר: פתחו לי בבא!
אמרו ליה: "זה השער לה' - צדיקים יבואו בו"! ואין לכל אדם רשות ליכנס כאן.
אמר להון: אנא נמי מלכא. אנא מיחשב חשיבנא. ואם אינכם רוצים לפתוח לי שער, לכל הפחות הבו לי מידי מגן עדן!
יהבו ליה גולגלתא דעיינא (גלגל העין) 1 . (והמפרש גרס "גולגלתא", והיא גולגולת הראש).
1. ואף שאין לו רשות ליכנס בגן עדן, אין ספק שמקבל איזה כח מגן עדן. כי כל המלכים והחשובים מקבלים כח עליון מן השמים. וזהו דקאמר, "יהבו ליה גלגלתא דעינא". שכח הראיה של העין נקרא שלטון. שכן קורין לראיה, "העין שולטת". להבדיל משמיעה שנקראת קבלה, שהיא נפעלת על האדם על ידי כח אחר. וכח זה קבל אלכסנדר מוקדון, שהיה שולט על כל העולם אף בראיה. מהר"ל שם.
אתייה אלכסנדרוס ותקליה (שקל) לכוליה דהבא וכספא דידיה בכף של מאזניים, בהדיה גלגל העין, שהניחה בכף השניה של המאזניים. ולא הוה כספו וזהבו מתקליה (שוקלים) כמשקל גלגל העין. שהיתה היא מכריעה את כף המאזניים.
אמר להו אלכסנדרוס לרבנן: מאי האי מילתא, שאיני יכול למצוא דבר שישוה במשקלו לגלגל עין זה?
אמרי ליה: גולגלתא דעינא דבישרא ודמא (של אנוש בשר ודם) הוא. דלא קא שבע לעולם ממה שיש לו. לכן מושך משקלה כל כסף וזהב שבעולם.
וכן עינך לא שבעה, עד שהלכת מעבר להרי החושך להביא משם כסף וזהב.
אמר להו: ממאי ראיה דהכי הוא, כדבריכם?
אמרו ליה: שקלא קלילי עפרא (מעט עפר), וכסייה לגלגל העין שלא תוכל לראות, ואז היא תשבע ולא תמשוך אליה משקל של שום דבר.
וכן עשה ולאלתר תקלא שמיד הכריע המשקל ששם כנגדה את כף המאזניים.
והיינו דכתיב "שאול ואבדון לא תשבענה, ועיני אדם לא תשבענה".
תנא דבי אליהו: גיהנם למעלה מן הרקיע! שהוא בא מזיעתן של חיות שברקיע.
ויש אומרים: גיהנם הוא לאחורי הרי חשך! כדכתיב "הנה החשך יכסה ארץ, וערפל לאומים" 2 .
2. ואין הכונה למקום מוגבל, ששם הגיהנם. אלא עניינו הוא, כי הגיהנם הוא ענין חסרון והפך השלמות. והבריאה היא תכלית השלמות. לפיכך יוצא הוא מכלל הבריאה. לחד מאן דאמר, למעלה מן השמים, מעבר לתכלית וקצה העולם. ולחד מאן דאמר, מעבר להרי החושך, שהם קצה העולם מן הצד. שכן מורה שמם, שהם העדר וחסרון, בבחינת "חושך". מהר"ל.
תנא דבי רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה - שכינה כנגדו! שנאמר "קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נכח פני ה'". שאם תקומי ותרוני בלילה בעסק התורה, יהיה לבך נכח פני ה' 3 .
3. שהרי אין זמן תפילה ל"ראש אשמורות" (דהיינו ב' חלקי הלילה), ובהכרח דקאי על רינה של תורה. וכדאיתא "לא איברי לילה אלא לגירסה". וכן מרומז בהמשך דקרא "שפכי כמים לבך", שהתורה נמשלה למים. מהרש"א.
אמר רבי אלעזר בן עזריה: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם! שנאמר "וכל בניך לימודי ה', ורב שלום בניך". אל תיקרי "בניך", אלא "בוניך". דהיינו תלמידי חכמים. וכתיב בתריה, "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול". מכאן שהם מרבים שלום בעולם.
מתניתין:
א. אמר להם הממונה על סדר עבודת היום, לכהני בית האב שבאו ללשכת הגזית: ברכו ברכה אחת מברכות קריאת שמע!
(ופליגי בה במסכת ברכות יא ב: לחד מאן דאמר ברכת "יוצר אור" אמרו. ולחד מאן דאמר ברכת "אהבה רבה" אמרו. משום שעדיין לא מטי זימנא דיוצר אור. שעדיין לא הגיע נץ החמה).
והם ברכו ברכה זו, ואחר כך קראו את עשרת הדברות שהם עיקר התורה (ברטנורה) 4 . ואת ג' הפרשיות של קריאת שמע, 5 פרשת שמע, פרשת והיה אם שמוע, ופרשת ויאמר.
4. וגם במדינה היו אומרים אותם, עד שביטלום מפני תרעומת המינים. שהיו אומרים: אלו לבדם ניתנו למשה מסיני! ברכות יב ב, וירושלמי שם. 5. והקדימו לקרותה קודם זמנה, כדי לעסוק בעבודת התמיד. ודוקא הם עשו כן, אבל לא אחרים. כדתניא ביומא: הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא! וצריך לומר דההיא ברייתא אתיא כותיקין, דאית להו דזמן קריאת שמע הוא סמוך לנץ החמה. אבל להלכה לא קיימא לן הכי. תוספות ברכות יב א.
ולא היה להם פנאי להתפלל את כל תפלת שמונה עשרה, אלא ברכו שלש ברכות בלבד, והן:
א. ברכת אמת ויציב (שבסופה ברכת "גאל ישראל").
ב. וברכת עבודה (תפלת "רצה"), בשביל שיהיה קרבנם לריח ניחוח. וחותמים בה "שאותך לבדך ביראה נעבוד".
ג. וברכת כהנים ("אלוהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה"). ואין זו ברכת הכהנים שברכו את העם, שהרי היא היתה לאחר גמר העבודה. אלא היו מתפללים עתה על נשיאת הכפיים שיעשו לאחר מכן. שיסכים הקדוש ברוך הוא לברך את ישראל על ידם. ומדלגים את פסוקי הברכות ומסיימים בשים שלום 6 .
6. והרמב"ם פירש ד"ברכת כהנים" היינו שים שלום (וקרי לה הכי, משום שהשליח ציבור מתחיל את ברכת "שים שלום" בפסוקי ברכת כהנים). תוספות יום טוב. ובברכת העבודה, כלל הרמב"ם "רצה" ו"מודים". וברכו ג' ברכות אלו בדוקא משום שהם תפלה על כלל ישראל. ועל פי דרכו גרס שפיר "ברכו את העם" (שכבר דחה הרא"ש גירסה זו). דלאו אנשיאת כפיים קאי. אלא פירושו שהתפללו על העם.
ובשבת היו מוסיפין עוד ברכה אחת למשמר היוצא! שבשבת היו מתחלפים משמרות הכהונה. המשמר שעבד במשך כל השבוע, היה מסיים את עבודתו לאחר עבודת הבוקר, ואחריו נכנס המשמר הבא. והמשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס: מי ששיכן את שמו בבית זה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות!
אמר להם הממונה: הכהנים החדשים לקטורת (שעדיין לא זכו מעולם בהקטרתה) - בואו והפיסו לזכות בהקטרתה! שלפי שהקטורת מעשירה את מי שמקטירה. כדכתיב בבני אהרן "ישימו קטורה באפך - ברך ה' חילו". ולכך היו מחזרים כל פעם אחר כהנים חדשים, בשביל שיתעשרו כולם.
הפיסו, וזכה בפיס מי שזכה.
אחר כך אמר להם: חדשים עם ישנים (בין כהנים שכבר זכו בהעלאת אברים, ובין שעדיין לא זכו בה), כולכם בואו והפיסו, לקבוע מי מעלה אברים מן הכבש למזבח!
רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא היו מפיסין בדבר זה. אלא אותו הכהן המעלה את האברים מן השלחנות לכבש, הוא זה שמעלה אותן על גב המזבח! דלאו אורח ארעא הוא להתחיל בהעלאה, ולהניח לאחר לגומרה. יומא כ"ו.
ונתחלקו האברים בין תשעה כהנים. וכל כהן העלה את האבר שזכה בו, כמבואר בפרק הקודם 7 .
7. וכתב הריטב"א ביומא כ"ה. שמי שזכה בזריקת הדם, היה גם מקטיר את האיברים כדי שתיעשה עבודת הדם והבשר בכהן אחד. וצריך לפרש בשיטתו, דהמעלה איברים מן הכבש למזבח אינו מקטיר אלא מניחם שם. ואחר כך בא הזורק, ומקטיר. ודייק כן מהא דתנן "מי מעלה", ולא תנן "מי מקטיר". אבל מדברי כל הראשונים לא משמע כן, אלא המעלה הוא המקטיר. משנה למלך. וכן מוכח שלא כדבריו מהא דאיתא ביומא כח ב דהעלאת אברים ופדרים סוף עבודה דיממא היא, וכמבואר בתוספות התם, דאין עוד עבודה אחריה. ומשמע מזה דהעלאה הינו הקטרה. חק נתן.
(וביומא כ"ד: נחלקו אמוראים בביאור מתניתין. ולרב נחמן, הכי פירושא דמתניתין): בבגדי חול היו מפיסין. ואותם כהנים שזכו בפיס, הוצרכו עכשיו ללבוש בגדי כהונה לצורך העבודה.
מסרום את אותם הכהנים, לחזנים (שמשים) שהיו ממונים להלביש את הכהנים. והיו הכהנים פושטים את מכנסי החול שלהם, ולובשים מכנסי קודש. שהם קודמין לכל הבגדים, כדכתיב "ומכנסי בד יהיו על בשרו".
ואחר כך היו החזנים מפשיטין אותם את הכהנים, את שאר בגדיהם של חול. ולא היו מניחין (משאירים) החזנים עליהם בגד כל שהוא אלא (חוץ מאשר) מכנסיים של קודש בלבד, שכבר לבשום קודם לכן. ואחר כך שהפשיטו מהם את בגדי החול היו מלבישים אותם את בגדי הקודש 8 .
8. ורב ששת אמר, בבגדי קדש היו מפיסין. ומתניתין קאי על אלו שלא זכו בפיס "שמפשיטין מעליהם בגדי קדש, ומניחים עליהם את מכנסי הקודש, בשביל שלא יעמדו ערומים, ומלבישים אותם בגדי חול. ואחר כך פושטים את מכנסי הקדש, ולובשין מכנסי חול.
וחלונות (תאים) היו שם בלשכת הגזית, בתוך החומה. וכתוב עליהם תשמיש הכלים! שכל חלון היה מיועד לבגד אחר, וכתבו עליו את שם הבגד הנתון בו.
מי שזכה בקטרת, היה נוטל את הכף המיוחדת לכך. ואותה הכף דומה לתרקב (כלי המחזיק ג' קבין, נוטריקון של "תרי" ועוד "קב") גדול של זהב, והיא מחזקת שלשה קבין.