פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לט ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט לט ט

סעיף ט[עריכה]

בד"א שכשהודה בבית דין הוא כמלוה הכתובה בשטר ולפיכך כותבין ונותנים לבעל דינו, כשלא קבל עליו את הדין עד ששלחו והביאוהו, כמו שנתבאר, אבל שנים שבאו לדין, ותבע אחד מהם את חבירו ואמר ליה: מנה לי בידך, ואמר ליה הנתבע: הן, בין שאמרו הדיינים: חייב אתה ליתן לו, בין שאמרו: צא תן לו, ויצא, ואמר: פרעתי, נאמן, וישבע היסת שפרעו. לפיכך אם חזר התובע לדיינים ואמר: כתבו לי הודאתו, אין כותבין לו, שמא פרעו (רמב"ם). (ואפילו למאן דאמר שנאמן לומר: פרעתי, נגד פסק דין, כמו שנתבאר בסמוך, אפילו הכי אין נותנין לו, שמא פרעו).

מעשה בי"ד – האם הנתבע נאמן לטעון פרעתי כשבי"ד לא כתבו הפסק? מקורות: סימן לט סע' ז,ט; סימן עט סע' יב,יד^[1].

ב"מ יד,ב-טו: תא שמע: לאכילת פירות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו. כשהוא גובה - גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ופירות גובה מנכסים בני חורין... מלוה על פה אינו גובה מנכסים משועבדים? הכא במאי עסקינן כשעמד בדין והדר זבין. מעשה בי"ד כמלווה בשטר שגובה ממשועבדים^[2].

ב"מ יז,א: רב זביד משמיה דרב נחמן אמר: בין צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי נאמן. מעשה בי"ד כמלווה ע"פ שנאמן לומר פרעתי.

רמב"ם: אינו נאמן לומר פרעתי במעשה בי"ד והרי זה כמלווה הכתובה בשטר, והגמ' בדף יז עוסקת רק בהודאה ובמקרה שבא לבי"ד מעצמו, שאז כמבואר בסנהדרין כט,ב (סע' ז), בי"ד בכלל לא רשאים לכתוב ההודאה, ולכן אין זו כמלווה הכתובה ונאמן הנתבע לומר שפרע. א"כ בהודאה כששלחו להביאו וכן בנתחייב ע"פ טענותיו אינו נאמן^[3]. הש"ך מבאר שהרמב"ם מדמה זאת לקנין, שכל שהלוו בקנין כיוון שעומד לכתיבה אינו נאמן לומר שפרע אף אם לא כתבו בפועל, והרמב"ם והשו"ע לשיטתם בסע' ז, שבי"ד כותבים מעצמם ואף שלא בפני הלווה (ומכיוון שעשוי לכתיבה על הנתבע לחשוש שמסתמא נכתב ולא לפרוע בלי לבקש את השטר), אך הש"ך כתב שלרוב הראשונים כותבים רק כשהתובע מבקש לכתוב בפני הנתבע, וא"כ אין זה נחשב עומד לכתיבה^[4].

רי"ף,רא"ש: נאמן לומר פרעתי במעשה בי"ד כמבואר בדף יז, ובדף טו מדובר בלא ציית דינא או במקרה שנודע שלא פרע. א"כ רק לא ציית דינא אינו נאמן אולם ציית דינא נאמן אפילו בהודאה כששלחו להביאו ובנתחייב ע"פ טענותיו^[5].

שו"ע: פסק כרמב"ם שאינו נאמן לומר פרעתי במעשה בי"ד. ובסימן עט,יד הוסיף גם את דינו של הרי"ף, שאם לא ציית דינא אינו נאמן. הב"י והש"ך כתבו שכך הרמב"ם גם הבין את חילוקו של הרי"ף בין ציית דינא ללא ציית, שזהו החילוק של הגמ' בסנהדרין בין הודה מעצמו לקבעו ושלחו לו שיבוא, אולם המהריב"ל והש"ך פירשו את הרי"ף שכוונתו לנתבע שלא ציית דינא לאחר שפסקו שחייב. בכל אופן השו"ע הביא גם את חילוקו של הרי"ף כפשוטו (כהסבר המהריב"ל), ואמנם אין לכך מקור שהרי לפי הרמב"ם מעמידים את דף יז בהודה וא"כ אין סתירה מדף טו שצריך ליישבה, אך נראה שמסברא הדין נכון ולכן כתבו.

ש"ך: פסק כרי"ף וכרא"ש שתמיד נאמן חוץ מלא ציית דינא. פסק כן לפי שפשט הגמ' בדף יז,א הוא שמדובר בכל מקרה ולא דוקא בהודה מעצמו, ועוד שכן מבואר מכל הראשונים. כמו"כ הש"ך סובר שרוב הראשונים סוברים כר' ישעיה שבי"ד כותבים רק כאשר התובע מבקש לכתוב בפני הנתבע, בניגוד לדעת הרמב"ם והשו"ע בסע' ה, וא"כ אינו דומה לקנין שסתמו לכתיבה עומד.

כשקיבל ובא מעצמו: רמב"ם,שו"ע: אם יצא מבי"ד נאמן לומר פרעתי, לפיכך אין כותבים. הסמ"ע כתב שמ"מ לענין גבייה מלקוחות נחשב כמלווה בשטר, והש"ך חלק.

סמ"ע: לדעתם אין כותבים אפילו לפני שיצא (שאז ידוע שלא פרע), שמא אחרי שיפרע יוציא הלה את השטר, והוא לא יהיה נאמן לומר פרעתי כנגד השטר, אמנם לדעת הרמ"א כותבים במקרה שיודעים שלא פרע. והסמ"ע פסק כשו"ע. הש"ך כתב שאמנם אם הודה מעצמו אז לדעת הרמב"ם והשו"ע אין כותבים, אך אם לא הודה מעצמו כותבים אפילו אם בא מעצמו לדין.

הגר"א: דוקא לאחר שיצא, אמנם כשידוע שלא פרע סוברים הרמב"ם והשו"ע שכותבים.

נ"ל שלפי הגר"א ברמב"ם עיקר החידוש של הגמ' הוא שמי שלא ציית דינא הוא לא נאמן יותר לומר שפרע, ונגזר מזה שגם אם יצא כבר מבי"ד אפשר עדיין לכתוב כנגדו שטר, משא"כ בציית דינא שחוששים שפרע בינתיים. ולדעת הסמ"ע ברמב"ם יש שני חידושים בגמ'. החידוש הראשון הוא כדברי הגר"א שאינו נאמן גם אם יצא כבר מבי"ד, והחידוש השני הוא שרשאים בי"ד להפוך את המלווה ע"פ למלווה בשטר, אמנם כשציית דינא אינם רשאים (לדעת הגר"א כיוון שהיה דיון בבי"ד רשאים אף בציית). לדעת הש"ך שחולק על הרמב"ם עיקר החידוש הוא שרשאים לכתוב ולהפוך את המלווה למלווה בשטר, אך אין כאן חידוש לענין נאמנות ואף לא ציית נאמן אם לא נכתב שטר בעודו בבי"ד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]