פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לט יז
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יז[עריכה]
לוה שבא לבית דין בשטר חוב שבידו לכפות את המלוה להלוותו עד זמן שקבע, אפילו נתברר שמדעת המלוה נכתב, יכול לחזור בו (רשב"א). (אבל אמר להלוות לו על משכון והחזיק במשכון, לא יוכל לחזור בו) (תשובת רשב"א סימן אלף נ"ד). הלוה נותן שכר הסופר, אפילו הוא שטר עיסקא (משנה בב"ב קסז,ב וגמ'). ואם המלוה אבד השטר וצריך לכתוב אחר, הוא נותן השכר (נימוקי יוסף פרק גט פשוט והמגיד פכ"ד מהלכות מלוה).
מלווה החוזר בו: רשב"א,שו"ע: מלווה יכול לחזור בו אפילו אם כבר כתב הלווה שטר הלוואה. ש"ך – ואפילו אם נתנו למלווה. ראיות הרשב"א: בקידושין מז,ב (בסוגיית המקדש במלווה) נחלקו אם לאחר שהִלווה יכול המלווה לחזור בו כל זמן שהמעות עדיין בעין, ולהלכה אינו יכול כיוון שמלווה להוצאה ניתנה. משמע שאם עוד לא הלווה לו לכו"ע יכול לחזור בו. ועוד, אחרת לא מובן מדוע כותבים ללווה אע"פ שאין המלווה עימו, הרי זה גורם לחייב את המלווה להלוות.
ר"י מיגש,רמב"ן: חייב להלוות ואינו יכול לחזור בו. כיוון שנשתעבדו לו נכסי הלווה בחליפין אף הוא חייב לתת הדמים.
נתיבות: מחלוקתם היא בשטרי אקנייתא, אך בשטרות ללא הקנאה לכו"ע יכול המלווה לחזור בו.
הש"ך התקשה מדוע כאן השו"ע סתם כרשב"א ואילו בסימן רלח,ג הביא מחלוקת אם כותבים שטר מכר למוכר ללא הלוקח כשלא ידוע שקיבל כבר הדמים, והמחלוקת שם תלויה בשאלה אם הלוקח יכול לחזור בו לאחר כתיבת השטר (אם יכול - אין בעיה לכתוב). הנתיבות תירץ שסברת הרשב"א כאן היא ששיעבוד אינו דומה לקנין, ודוקא כשקונה משהו מתחייב לתת דמיו.
במטלטלין: מבי"ט: גם הרשב"א מודה שאינו יכול לחזור בו. מתוך כך פסק המבי"ט במקרה שאדם מכר צמר לחברו וכתב לו שטר על דמיו ומת הקונה ותפס בע"ח של הקונה את הצמר מרשות המוכר – שתפיסתו מועילה.
ש"ך: גם הרמב"ן מודה שיכול לחזור בו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.