פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מו ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
באחד מחמשה דרכים מתקיים השטר: האחד, שיהיו הדיינים מכירים כתב ידי העדים; השני, שיחתמו העדים בפניהם; השלישי, שיבואו העדים החתומים בו ויאמר (כל אחד): זה כתב ידי ואני עד בדבר הזה; הרביעי, שיבואו עדים ויעידו שזה כתב ידם של אלו (ויכולין להעיד עדות זה מתוך כתבם, ואינם צריכין להעיד בפניהםא) (ריב"ש סימן שפ"ב, ותי"ג); החמישי, שיהא כתב ידם יוצא משטרות אחרות, ועורכים בית דין זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרות, ויראה להם שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלוב (רמב"ם). ואין מקיימים השטר משטרות אחרות, אלא משתי שטרות של שתי שדות שאכלום בעליהם שלש שנים אכילה גלויה נכונה, בלא שום יראה ולא פחד מתביעה בעולם, כדרך שאוכלים כל בעלי שדות שדותיהם, או משתי שטרי כתובות, והוא שיצאו השתי השטרות מתחת יד אחר, לא מתחת ידי זה (שרוצה) לקיים שטרו, שמא הוא זייף הכלג. (אפילו אם ב' השטרות מקויימים, אין מקיימין מהם, אם יוצאין מתחת ידו) (טור וב"י בשם רש"י). ויש חולקיןד (ר"ן לדעת הרמב"ם). וכן מקיימים השטר משטר שקרא עליו ערער, (וי"א דאפילו לא קרא עליו ערערה רק שמקויים כדלקמן סעיף ל"ז) והוחזק בבית דין, מקיימים ממנו לבדו, כמו שמקיימים משטרי שתי שדות או שתי כתובות (רמב"ם ע"פ כתובות כ,א). הגה: וי"א דמקיימים חתימה מספר שכתב, אבל לא מאיגרת שכתב (ריב"ש סימן קל"ו). וי"א דאפילו מספר אין מקיימים, אלא אם כן חתם שמו בסוף, דאז מקיימים מחתימתוו (ר"ן פ"ב דכתובות).
א. עדות לקיים בכתב: ריב"ש,רמ"א כאן: בקיום שטרות גם עדות מפי כתבם כשרה, כיוון שקיום שטרות מדרבנן.
רא"ש,שו"ע סע' לו: חתם ונשתתק אינו יכול להעיד על כתב ידו.
קשה – לכאורה הדברים סותרים.
ש"ך: נשאר בצ"ע. וכתב שדוחק לחלק בין אילם לבריא, כיוון שלענין עדות מהתורה איננו מחלקים אלא פוסלים אף עדות בכתב של בריא מטעם "מפיהם", וא"כ גם בקיום דרבנן אין טעם לחלק. אמנם בס"ק ע כתב שבשעה שמתקבלת עדותם בבי"ד צריכים להיות חיים, כיוון שצריך שיהיו ראויים להגיד בפה בשעת קבלת העדות, ולכאורה משמע מכך שקיבל חילוק זה.
תומים: יש חילוק בין המעיד על כתב ידו למעיד על כתב יד אחרים. בקיום כתב ידו הריהו כמעיד על מנה שבשטר, ולכן צריך עדות בפה ולא בכתב.
ב"ש: יש לחלק בין אילם לבריא בקיום מדרבנן.
נפקותות בין קיום דיינים לבין עדות בכתב על קיום:
ש"ך: א. דיינים חותמים גם אם לא מכירים בעצמם את החתימות אלא קיבלו עדות ע"כ, ואילו בתורת עדים יכולים לחתום רק אלו שמכירים בעצמם, אחרת הוי עד מפי עד (ס"ק ע).
ב. עדות בכתב זקוקה עוד להתקבל בפני בי"ד (סקט"ז). ט"ז,קצות (סק"ג) - וצריכים דוקא בי"ד המכירים בעצמם את החתימות ואין הבי"ד יכול לקבל עדות על חתימות אלו כיוון שזו עדות מפי עדות.
ג. מכיוון שהעדות בכתב צריכה עוד להתקבל בפני בי"ד, צריך שיהיו העדים חיים בזמן קבלת העדות, מכיוון שצריך שיהיו ראויים להגיד בפה בשעת קבלת העדות (ס"ק ע).
ד. יחיד מומחה יכול לדון על שטר שקויים בבי"ד, אך אינו יכול לדון בשטר שיש בו עדות בכתב על הקיום (לולא המנהג), כיוון שלענין קבלת עדות צריך דוקא שלושה דיינים (ס"ק ע).
ה. נפק"מ לענין דברי המהר"ם[1] שכשעדים מקיימים חתימת דיין אחד וחתימת עד אחד הריהם מצטרפים, כיוון שזו עדות אחת (ס"ק ע).
עדים אומרים זהו כתב ידינו ועדים אחרים מכחישים: ירושלמי,סמ"ע – מובאת בכך מחלוקת אם צריך קיום אחר או לא.
ב. קיום כת"י ע"י דימוי לשטרות:
רב שרירא גאון,ב"ח,קצות: רק שטר בעדים מקיימים ע"י דימוי משני שטרות אך כת"י לא, לפי שקיום שטרות נצרך רק מדרבנן ובמקום שתיקנו תיקנו. לדעתו קיום ע"י דימוי מועיל רק מדרבנן. מחלוקת רש"ג ובעה"ת והטור מובאת בטור בסי' סט.
ב"ח: כוונת רש"ג היא שהצורך לקיים כת"י הוא מדאורייתא ואילו בשטרות הוא מדרבנן ולכן אין ללמוד משטרות לכת"י.
קצות מו,סק"ח: גם הצורך לקיים כת"י הוא מדרבנן[2], וכוונת רש"ג היא שבכת"י לא הקלו כיוון שהריהם כמעידים על הלווה עצמו ע"י סימנים (פלוני שכת"י כך לווה ממך), וזה לא מועיל כמבואר בחולין צו,א שאם מעידים שפלוני עם סימנים אלו הרג את הנפש אין הורגים אותו על פיהם, ודוקא בקיום שטרות הקלו משום שאינם מעידים על גוף הלווה אלא על העדים.
בעה"ת,טור,ש"ך: אין לחלק בין קיום כת"י לקיום שאר שטרות. הש"ך מסביר את רש"ג כב"ח שהצורך לקיים כת"י הוא מדאורייתא, אך חולק עליו מצד אחר - שלדעת הש"ך קיום משני שטרות הוא קיום טוב ואינו קולא, ולכן צריך להועיל גם בכת"י (וכך מבאר את בעה"ת והטור).
תועלת קיום ע"י דימוי: לרש"ג, לב"ח ולקצות מדרבנן ולש"ך מדאורייתא.
הצורך לקיים כת"י: לב"ח ולש"ך מדאורייתא ולקצות מדרבנן.
ג. שטרי חוב שאינם מקויימים: הגמרא אומרת שמקיימים משני שטרות או כתובות שהמחזיק אכל פירות שלוש שנים. וביארו הרמ"ה והר"ן שדוקא שטרות אלו מועילים למרות שאינם מקויימים כיוון שאכילת הפירות או ישיבת האשה תחת בעלה מעידים שהם כשרים, אולם משאר שטרי חוב שאינם מקויימים לא מועיל, וכן פסק הש"ך. הש"ך הביא ירושלמי ששלושה שטרות של שלושה בני אדם מועילים, וביאר שהירושלמי לא חולק על הבבלי המצריך רק שניים, אלא הירושלמי עוסק בשטרי חוב, ואפילו הם מועילים כשיש שלושה היוצאים מתחת יד שלושה אנשים שונים, אך הש"ך תמה שלא הובא בפוסקים, ונשאר בצ"ע להלכה.
כתובה: הרמ"ה והסמ"ע כתבו שגם בכתובה צריך שלוש שנים שהמשיכה לשבת תחת בעלה, אולם הש"ך כתב שמלשון הרמב"ם והשו"ע משמע שבכתובה מספיק אפילו כלשהו, ופסק כמותם.
שטרי חוב מקויימים: לדעת הרמב"ם והשו"ע מקיימים אפילו משטר אחד ולדעת הראב"ד דוקא משני שטרות. הש"ך כתב שגם הראב"ד מודה במקרה שמכירים את חתימות המקיימים שמספיק אחד.
ד. שטרות היוצאים תחת ידו: לדעת רש"י, ר"ת והרא"ש החשש הוא שמא זייף מתוך השטרות שתחת ידו, ולכן החשש קיים גם אם הם מקויימים, אולם לדעת הרמב"ם והשו"ע החשש הוא שמא הוא זייף את כולם, אך אין חשש שיזייף במדוייק חתימות אמיתיות, ולכן אם שני השטרות מקויימים אין למה לחשוש. הרמ"א הביא את שתי הדעות. רש"י וסייעתו סייגו דבריהם, שהחשש שיצליח לזייף משטרות אמיתיים שתחת ידיו הוא רק כשאנו מכירים את חתימותיהם מתוך השוואת הכתבים, אולם אם אנו מכירים חתימותיהם בטביעות עין, נוכל לשים לב להבדלים דקים, ולכן אם לא שמנו לב אין חשש שזוייף.
ה. כשלא קרא עליו ערער: רש"י,ב"י ורמ"א ברמב"ם: אין מקיימים ממנו. בגמרא כתוב "שטר שקרא עליו ערער".
רא"ש,ש"ך ברמב"ם: מקיימים ממנו. הגמרא נקטה באורחא דמילתא, שכן בדרך כלל מקיימים כשיש ערעור. הש"ך ביאר שהרמב"ם עסק דוקא בשטר שאנו רואים את הקיום אך איננו מכירים את חתימות הקיום, ואז רק אם היה ערעור יש רגליים לדבר שנעשה אח"כ קיום אמיתי, ואילו הרא"ש עסק בשטר שאנו מכירים את החתימות, וא"כ אין כאן מחלוקת.
שו"ע: בסע' לז הביא שתי הדעות, דעת הרמב"ם ע"פ הבנתו בסתם ודעת הרא"ש ביש מי שאומר, וכאן הביא רק את דעת הרמב"ם ע"פ הבנתו, וביאר הסמ"ע שבסעיף זה הביא את כל לשון הרמב"ם ולכן גם בענין זה העתיק את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב לקמן. והרמ"א כאן הביא את דעת הרא"ש.
ו. קיום מספר: הש"ך פסק כריב"ש שמקיימים מספר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.