פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
ראובן הפקיד מעות ביד שמעון להתעסק בהם, ונתן לו רשות להעלות השטרות בשמו, ואח"כ נתנם לו במתנה בלא כתיבה, לא קנה (שו"ת רשב"א). (וכבר נתבאר בסמוך בסוף ס"א).
כשהשם שבשטר הוא שם הקונה: או שמראש רשם על שמו (אך לא התכוון שיהיו השטרות שלו) כמובא בסעיפנו או ששם הקונה כשם המוכר.
רי"ף,שו"ת רשב"א,שו"ע: בכל זאת צריך כתיבה ומסירה. הרשב"א מוכיח דבריו מיבמות קטו,ב: "מי חיישינן לתרי יצחק או לא? אביי אמר: חיישינן, רבא אמר: לא חיישינן... אמר רבא: מנא אמינא לה? דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא, וכתיב בהו: חבי בר ננאי וננאי בר חבי, ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי, והא חבי בר ננאי וננאי בר חבי במחוזא שכיחי טובא. ואביי? למאי ניחוש לה? אי לנפילה - מזהר זהיר ביה, אי לפקדון - כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה, מאי אמרת? דלמא מסר ליה, אותיות נקנות במסירה". משמע שלהלכה שאותיות נקנות בכתיבה ומסירה ה"ה כששם הקונה כשם המוכר.
רז"ה: אין צריך כתיבה ומסירה.
חלוקת שותפות בשטרות: המהרשד"ם כתב שצריך כתיבה ומסירה ומקורו מסעיפנו, והש"ך דחה שאפי' בזמן השותפות יכל כל אחד מהם לגבות הכל וא"כ ודאי לא נגרע כוחם, וסיים שאפשר לקיים דבריו שאמנם לענין הלווה יכול כל אחד מהם לגבות הכל אבל מ"מ השטר לא נקנה ולכן יכולים לחזור בהם מהחלוקה. והנתיבות כתב ע"פ תשו' רמ"א[1] שאפי' לכך לא צריך כתיבה ומסירה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הרמ"א כתב שם שאפילו למחול א"א אחר חלוקה.