פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו ט

סעיף ט[עריכה]

האי מסירה דשטרות צריך הגבהה עמה או משיכה^א, אם הוא שק מלא שטרות שאין דרכו להגביהו; והא דקרי ליה מסירה, אע"ג (דבעי משיכה או הגבהה עמה משום) (טור) דבעי מסירה מיד ליד עם ההגבהה או עם המשיכה^ב. אי נמי אפילו אי לא בעי מסירה מיד ליד נקט לשון מסירה משום דבעי דעת אחרת מקנה. לפיכך הזוכה בשטר הפקר שחבירו הפקיר שטרו, אינו קונה על ידו מלוה הכתובה בו, כיון שאין דעת אחרים מקנה^ג (רא"ש,דלא כרמב"ן).

א. מסירה בשטרות: רא"ש,שו"ע: לא מספיק מסירה אלא צריך בנוסף הגבהה או משיכה. לא מצינו מסירה אלא בספינה ובע"ח.

רמב"ן,ש"ך: לא צריך. הש"ך כתב שבכל מקום בש"ס שנאמר מסירה הכוונה למסירה בלבד, ושכן משמע גם מהרמב"ם ומפוסקים נוספים שסתמו וכתבו שצריך מסירה, והסיבה שבמשנה בקידושין שנינו רק ספינה ובע"ח היא ששנינו רק מטלטלין שגופן נקנה משא"כ בשטר שקונה השיעבוד.

ב. מסירה מיד ליד: רא"ש,שו"ע: הביאו שתי אפשרויות, או שצריך דוקא מיד ליד או שלא אך בכל אופן צריך דעת אחרת מקנה.

ש"ך: לא צריך מיד ליד וגם לא דעת אחרת מקנה, וכן משמע מהרמב"ן ומשאר הפוסקים הסוברים שדין מסירה זו כדין שאר המסירות.

ג. זכייה בשטר מופקר: קשה – א. מדוע השו"ע נימק שאינו זוכה רק מטעם שאין דעת אחרת, הרי בלאו הכי לא קנה בגלל שלא היתה כתיבה.

ב. הרי בשעה שהפקיר מיד זוכה הלווה כמוכח מב"ק מט,ב שגר שמת מיד זוכה הלווה.

ש"ך: מדובר כאן בכתב בשטר שמשתעבד לכל מי שיוציאו, שאז לא צריך כתיבה, ומדובר בשטר שיש לו על עכו"ם, ולכן העכו"ם הלווה אינו זוכה מיד כשהמלווה מפקיר, ולדעת הש"ך עצמו שפסק כרמב"ן אכן במקרה זה המגביה זכה.

קצות: כתיבה לא צריך משום שהפקר ככתיבה, ולגבי השאלה מדוע הלווה לא זוכה כתב שיש לחלק בין קודם שלושה ימים, שאז כל זמן שלא בא ליד זוכה לא יצא מרשותו ולכן לא זכה הלווה וכשבא המוצא ומגביה זוכה בו, ובכך מדובר כאן, לבין אחר שלושה ימים שאז יוצא מרשותו ואכן זוכה בו הלווה.

נתיבות: לא מדובר כאן על גוף החוב, כי לגבי גוף החוב כמו שאי אפשר למוכרו ולהקדישו כך אי אפשר להפקירו, ולכן בחוב עצמו לא זכו לא המוצא וגם לא הלווה, אלא כאן מדובר על שטר החוב שאפשר להפקירו כמו שאפשר למוכרו^[1] (הנתיבות מחדש שלשטר החוב יש ערך עבור הזוכה בו כי יכול למוכרו למלווה כדי שיוכל לגבות חובו^[2]), ומ"מ סובר השו"ע שהמוצא לא יכול לזכות בו, ואע"פ שלכך אי"צ כתיבה מ"מ צריך מסירה, ולדעת התוס' בב"ב עו,ב גם אי"צ מסירה^[3].

המוצא שטר שהתייאשו ממנו: קצות: יכול לזכות בו. יאוש חזק יותר מהפקר שהרי מועיל אפי' לדבר שאינו ברשותו, לכן מועיל אפי' בשטר כמוכח מתוס' בב"ב עו,ב. והלווה לא זוכה בו מיד ברגע היאוש כיוון שאתא לידיה באיסורא.

נתיבות: אינו יכול לזכות בו, וכוונת התוס' שיכול לזכות בשטר עצמו ללא החוב, ונפק"מ שיכול למוכרו למלווה, והמלווה מסכים לשלם עבור כך כדי שלא יעכבנו בידו. ולדעת השו"ע אפי' בשטר עצמו אי אפשר לזכות ואע"פ שאי"צ כתיבה מ"מ צריך מסירה כאשר דעת אחרת מקנה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]