פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו כג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו כג

סעיף כג[עריכה]

המוכר שטר חוב כדינו, אם חזר ומחלו ללוה, מחול^א. (מיהו אין הלוקח מחויב להחזיר ללוה שטרו. ויש חולקין^ב) (ר"ן פרק הכותב ורבינו ירוחם ני"ד שתי הדעות). ומאי תקנתיה, יפייס ללוה שיעשה לו שטר על שמו^ג (כתובות פו,א), או יקבל עליו הלוה בקנין או בהודאתו בפני עדים, שזקפו עליו במלוה לקונה, ושוב לא יוכל למחול (מרדכי). ואפילו אם התנה עמו שלא יוכל למוחלו, אם מחלו מחול (עיטור). ואפילו אם סלק עצמו מכח החוב ההוא לגמרי, וריקן כל כחו בשטר לקונה, אפילו הכי אם מחלו מחול (חזה התנופה). ואפילו היורש של המוכר יוכל למחול (גמ' שם). ומיהו אין היורש יכול למחול לעצמו כדי להפסיד ללוקח^ד. כיצד, ראובן הלוה לבנו בשטר, ומכרו לשמעון, ומת ראובן, לא יאמר הבן: הואיל ואני יורש החזקתי למחול לעצמי ואין לי לשלם כלום מדינא דגרמי שאני לא כיוונתי להזיק ללוקח אלא לפטור עצמי, אלא פורע כל החוב ללוקח (רמב"ם). ויש מי שחולק ואומר שאף לעצמו יכול למחול (רא"ש). הגה: לעיל סימן ס' סעיף ח' (גם בטור שם סי' ז') נתבאר שאם ראובן צוה לכתוב שטר שלו על שם שמעון, אין שמעון יכול למחלו, הואיל ואין הממון שלו, אבל ראובן יכול למחלו, כי הוא נקרא בעל השטר. ואפילו לא מחלו בהדיא, רק שמחל ללוה כל מה שבידו או כיוצא בזה, גם שטר זה נמחל, אף על פי שנכתב על שם שמעון (תשובת רשב"א סימן תתקכ"ז).

א. הטעם שאפשר למחול: הקצות מסכם שיש שלוש שיטות לגבי הטעם שאפשר למחול. שיטת הרמב"ם היא שמכירת שטרות מדרבנן. שיטת ר"ת היא ששיעבוד הנכסים הריהו כערב על שיעבוד הגוף ובמכירת שטרות נשאר שיעבוד הגוף ורק שיעבוד הנכסים עובר, ואם מוחל הרי שמבטל את שיעבוד הגוף וממילא פקע חיוב הערב. ושיטת הראב"ד היא שמצד המוכר המכירה תקיפה לגמרי גם שיעבוד הגוף וגם שיעבוד הנכסים אולם ביחס ללווה הלווה יכול לטעון "לאו בעל דברים דידי את" ולכן המכירה היא רק הרשאה, וא"כ כשמוחל המרשה ממילא לא נשאר פה חוב.

ב. החזרת השטר: ר"ן: הלוקח צריך להחזיר ללווה שטרו.

רשב"א: אינו צריך.

רמ"א: כאן כתב בסתם שאי"צ וי"א שצריך ובסע' טז כתב שצריך.

ש"ך: הקשה על הסתירה בדבריו וכתב שנראה לכאורה שמחלק בין פרוע למחילה אך א"א לומר כן^[1].

גדו"ת,קצות: יש לחלק בין פרוע למחילה.

סמ"ע: פסק כרשב"א.

ש"ך: ספיקא דדינא.

ג. שטר על שמו: נאות דשא – מבאר ע"פ הריטב"א שאין כותבים את השטר החדש כשטר בפנ"ע כיוון שא"א לכתוב את התאריך מהשטר הקודם שהרי זה שטר מוקדם, ומאידך אם יכתוב את התאריך של כתיבת החדש יפסיד את השיעבוד שמשעה הראשונה. לכן כותבים בשטר שמתחייב לפרוע לראובן את הכתוב בשטר של שמעון, וזה מועיל שלא יוכל למחול מכאן ולהבא, ומ"מ אם ימחל הוא לא יוכל לגבות מהמשועבדים שקדמו לשטר החדש.

ד. למחול לעצמו: רא"ש: יכול למחול אף לעצמו, כגון שמכר אביו ומת. בכתובות פה,ב רב נחמן שואל מי יציע לקרובתו למחול על הכתובה שאימה מכרה לפני שמתה. הרא"ש מבאר שמדובר שם שגם אביה מת, ולכן רצה שתמחל כדי שתזכה בעצמה בכתובה. וכן בב"ק קט,א הקשתה הגמרא לגבי גוזל את אביו שימחל לעצמו. הב"י כתב שמקור החולקים הוא גם כן מגמרא זו, לפי שהם מסבירים שהגמרא שאלה כן דוקא לר' יוסי ולא לר"ע והלכה כר"ע.

רמב"ם: אינו יכול למחול אם הוא עצמו הזוכה.

שו"ע כאן: סתם כרמב"ם ויש מי שאומר כרא"ש.

שו"ע באה"ע,ש"ך: פסקו כרא"ש. הסמ"ע כתב שלשיטה זו צריך המוחל לשלם ללווה מדינא דגרמי, והש"ך כתב שנראה מדברי השו"ע שאף לדעה זו אינו צריך לשלם כלום ובכל זאת יכול למחול ושכן כתב בעה"ת, וטעמם הוא שהחיוב בדינא דגרמי הוא רק כשאין לו שום רווח מהמעשה אלא כוונתו היתה להזיק משא"כ כאן שמרוויח מכך, אולם דעת הש"ך עצמו שצריך לשלם אף כשכוונתו להרוויח.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]