פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו לב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לב[עריכה]
כשמוחל המוכר, או יורשיוא, צריכים לשלם כל מה שכתוב בשטר החוב, מהיפה שבנכסים, שהרי גרם לו לאבד השטר, והרי הוא כמו ששרפו (רמב"ם). ומיהו שמין השטר כפי מה שהוא, כגון אם הלוה גברא אלמא דלא ציית דינא, או שאין לו נכסים (שו"ת רא"ש); ואם מת, ישלמו יורשיוב (בעה"ת). הגה: (תשו' רשב"א וע' ס"ק ק"ג) ואם מכר לו שטר חוב של עובד כוכבים, ומחלו, צריך לשלם לו אף הרבית שעלה עליוג. אבל אם נודע שפרוע הוא אע"ג דהוא היה יכול לחזור ולגבות מן העכו"ם פטור המוחל, (רבינו ירוחם ני"ד בשם הרשב"א). וכל זה לדעת קצת רבוותא (ב' הדעות בטור וב"י וע' ס"ק ק"ה), אבל רבים חולקין וסבירא להו דבכל מוכר שטר חוב ומחלו אין צריך לשלם לו אלא הדמים שנתן לו (טור בשם הרא"ש ורב שרירא גאון) ומה שהוציא עליו (ד"ע).
חיוב המוחל: כתובות פו,א: אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא, מאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא.
כמה חייב לשלם? רמב"ם,רש"י,שו"ת רא"ש: את כל המחיר הנקוב בשטר. שו"ת רא"ש - אמנם שמין כמה היה השטר שווה להימכר שהרי הוא מחוסר גוביינא וא"כ שווה פחות, והכל תלוי עד כמה הלווה עני ואלם וכד'.
ר' שרירא גאון,תוס',רא"ש: את הדמים שקיבל עבור השטר.
שו"ע,ש"ך: פסקו כרמב"ם ע"פ שו"ת הרא"ש. הש"ך כתב שכן דעת רוב הפוסקים ושכן משמע מלשון הגמ' "דמי שטרא מעליא", וכן לא יתכן שלמ"ד שלא דנים דינא דגרמי לא ישלם כלום, כי אז כ"א ימחול ויפסיד חברו, אלא ודאי שלדעתם משלם את הדמים שקיבל ולמ"ד שדנים דינא דגרמי משלם את המחיר הנקוב ע"פ שוויו.
רמ"א: כתב שרבים חולקים וסוברים שחייב רק את הדמים שקיבל, ונ"ל שכוונתו לפסוק כמותם.
א. יורשים שמחלו: בעה"ת הביא י"א הסוברים שזהו קנס ולכן אם בניו מחלו לאחר מותו אינם צריכים לשלם כיוון שקנסו רק את המוכר שקיבל מעות מהלוקח. אמנם הרמב"ם, הראב"ד ובעה"ת חלקו וכתבו שחייבים לשלם, והראב"ד ובעה"ת הוסיפו ונימקו שדינא דגרמי אינו קנס, וכן פסק השו"ע. והש"ך כתב שדינא דגרמי הינו קנס ובכל זאת אם היורש מחל חייב. עוד כתב הש"ך, שגם מתוס' והרא"ש בכתובות פו,א מוכח שיורשים שמחלו חייבים, שהרי דנו בשאלה מה הרוויחה קרובתו של רב נחמן מהמחילה על כתובת אימה הרי צריכה לשלם הדמים.
ב. מחל ומת: ראב"ד,בעה"ת,שו"ע: דינא דגרמי אינו קנס ולכן חייבים יורשיו לשלם.
ש"ך: דינא דגרמי הריהו קנס ולכן אין חייבים יורשיו לשלם. ותמה על הרמ"א שבסימן שפו,ג הביא דעת הריצב"א שהוי קנס וכן מוכח מדברי המהר"ם שהביא הרמ"א בסימן שפח,ב, וא"כ קשה מדוע אצלנו סתם ולא השיג על השו"ע. הש"ך כתב שפוסקים רבים סוברים שהוי קנס וביניהם הריצב"א, המהר"ם, מהרי"ו ומהרי"ל.
ג. ריבית: רמ"א: הביא דברי שו"ת הרשב"א שצריך לשלם גם על הריבית (לשיטות שמשלם את המחיר הנקוב בשטר). ומשמע מלשון הרמ"א שצריך לשלם אפילו אם לא זקפו בשטר במלווה.
ש"ך: שו"ת הרשב"א עוסק דוקא בזקפו במלווה בשטר, שהרי כשלא זקפו מסתפק הרשב"א בתשובה אחרת אם יכול בכלל למוכרו. דעת הש"ך היא שאכן אינו יכול למוכרו, כפי שהוכיח הרשב"א מב"ב קכד,ב שאפילו לדעת חכמים שבכור נוטל פי שניים במלווה אינו נוטל בריבית, משמע שכל זמן שלא נגבתה אינה שלו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.