פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו לט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לט[עריכה]
שטרות, אין נשבעים עליהם (משנה בב"מ נו,א). אפילו הודה במקצת או שיש עליו עד אחד, הרי זה פטור משבועת התורה (ר"ן[1]), אבל נשבעים עליהם היסת אם היתה שם טענת ודאי (רי"ף,רא"ש). (וכן נשבעין עליהם ע"י גלגול) (הרי"ף והרא"ש פ' שבועת הדיינים) (וע"ל סימן צ"ה).
שבועה שאינו ברשותו: ראב"ד,ר"ן: צריך להישבע. ר"ן - כיוון ששבועה זו תנאים תקנוה שמא נתן עיניו בה.
רשב"א,רמב"ם,שו"ע צה,ד: לא צריך להישבע.
ש"ך: הרמב"ם פטר אף משבועת שאינה ברשותו שמדרבנן אולם הרשב"א עסק בשבועה שמדאורייתא ורק ממנה פטר ויתכן שלא נחלק עם הר"ן כיוון שהוא עסק בדאורייתא והר"ן בדרבנן, וכן פסק הש"ך, ואילו הראב"ד חייב אף בדאורייתא. השו"ע בסי' צה,ד פסק שפטור אף מהיסת וא"כ מוכח שפוסק כרמב"ם.
נמצא שיש שלוש שיטות: ראב"ד: חייב אף בדאורייתא[2].
רשב"א,ר"ן,ש"ך: פטור בדאורייתא וחייב בדרבנן. הר"ן עצמו הבין שהרשב"א פטר אף בדרבנן ולכן חלק עליו.
רמב"ם,שו"ע: פטור אף בדרבנן.
מיגו לאפטורי מהיסת: הריטב"א מביא מחלוקת רבותיו אם הטוען החזרתי בשטרות פטור מהיסת במיגו שיכל לטעון נאנסתי ואז המפקיד היה שמא ולא היה יכול לחייבו היסת או שחייב היסת כיוון שתקנת חז"ל היא ותיקנו שישבע בכל מקרה אפילו כשיש לו מיגו, ומשמע מדבריו שהעיקר הוא שחייב להישבע, וכן פוסק הש"ך, וכתב שאמנם לפי פסיקתו לעיל ששבועת שאינה ברשותו מדרבנן צריך להישבע בשטרות אין נפק"מ כאן, כיוון שגם בטענת שמא יש שבועה מדרבנן ואין מיגו, אך מ"מ נפק"מ לכל מקרה אחר שגם אם יכל לטעון טענה שבה התובע היה שמא אין המיגו פוטרו משבועת היסת.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.