פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ס ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט ס ג

סעיף ג[עריכה]

המתחייב לזון את חבירו, הנותן אומר לתת לו פירות והלה אומר מעות, הדין עם מקבל המתנה (ירושלמי). ואם התנה עמו בפירוש לזונו על שלחנו, והוא אינו רוצה לאכול עמו, אינו חייב ליתן לו אלא לפי ברכת הבית (שו"ת ריטב"א). הגה: מיהו אם אין העיכוב מכח הניזון אלא מכח המתחייב, חייב לתת לו כל דמי המזונות (ב"י בשם הריטב"א). ואם חלה הניזון, אינו חייב ברפואתו, רק בדמי מזונות כמו שהיה בריא (ב"י סוף ס' ר"ז בשם הריטב"א פ' הנושא). וי"א דהמקבל עליו לזון חבירו סתם, כל ימי חייו או כל זמן שצריך משמע (ר"ן פ' מי שאחזו וב"י בטור א"ה סימן קי"ד בשם הרשב"א). וי"א דאם קבל עליו לזונו סתם, או יתן לו ק' זהובים לשנה, נפטר בשנה אחת מנדרו^א (תשובת הרא"ש כ"ו סי' י"ט). המקבל עליו לזון חבירו לפי כבודו, ב"ד שיימי כפי מה שהיה נוהג קודם לכן (תשובת הרא"ש כלל ע"ד וטור סי' ר"ז), ואין מלבושים בכלל מזונות אלא אם כן אמר: אזון ואפרנס, דמלבושים הוא בכלל פרנסה (ב"י בשם הרשב"א). מי שכתב לחבירו לזונו זמן מה או לתת לו ק' דינרין, וזנו קצת הזמן ופסק, אינו חייב לתת לו ק' דינרין, אלא לתשלום מזונות עד ק' דינרין ולא יותר, דודאי לא כיון אלא אם לא יזונו כלל (ב"י בשם רשב"א). ראובן שקבל עליו לזון, לשמעון ואשתו, והתחיל לזונן, ומתה אשת שמעון, פטור ממזונותיה. ואפילו קצב סך לצורך מזונותיה, אפילו הכי פטור מחלקה^ב (תשובת הרשב"א סי' תתק"ע).

א. המקבל לזון סתם: רשב"א: המקבל עליו לזון חבירו סתם, כל ימי חייו או כל זמן שצריך משמע. סמ"ע – נראה כוונתו שאם התחייב בשעה שצריך חייב לזונו כל זמן שצריך, ואם התחייב בשעה שאינו צריך חייב לזונו כל חייו.

שו"ת רא"ש: אם קבל עליו לזונו סתם או יתן לו ק' זהובים לשנה, נפטר בשנה אחת.

רמ"א: הביא דברי שניהם ב'יש אומרים'.

ע"ש: אינם חולקים אלא אם סתם חייב כל חייו, אך כשאמר "או ק' לשנה" גילה שדעתו רק לשנה.

סמ"ע,ש"ך: חולקים. לדעת הרשב"א המתחייב סתם חייב כל חייו ולדעת הרא"ש רגע כלשהו, וכאן בגלל שאמר "או ק' לשנה" גילה שדעתו לשנה. הרא"ש שם נימק מטעם המע"ה וכתב שמסיבה זו קהל שפטרו יחיד ממס יכולין לומר שפטרוהו רק מזמן מה, והוכיח כן מפרק בתרא דמנחות שבכל אדם הנודר אנו הולכים אחר נדבה הקטנה שמביאים מאותו המין. וכן ההגמ"ר פסק שהאומר "ידור בביתי" משמע אפילו שעה אחת ופסקו הרמ"א בסימן ריב,א. ואמנם לגבי המס פסק הרמ"א בסי' קסג,ו שנפטר משנה, וקשה מדוע לא נפטר רק מכלשהו כפי שמשמע מהרא"ש, וצריך לומר שעוסק במס שרגילים לשלם פעם בשנה.

תומים,חת"ס: אינם חולקים, אלא הרשב"א עוסק במתחייב לעני, ולכן יש לכך תורת נדר ובנדר הולכים לחומרא, ואילו הרא"ש עוסק במתחייב לשאינו עני.

ב. מתה האשה: ש"ך – ברשב"א מבואר שכשקצב פטור מטעם שאין הבעל נוטל בראוי וא"כ פטור זה הוא רק מהבעל ולא מהיורשים, וא"כ צריך לדחוק ולפרש כן גם דברי הרמ"א ולומר שאם קיבל לזונם לזמן נפטר לגמרי ואם קצב לה סך חייב לשלם ליורשיה אך לא לבעלה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.