פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז י

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פז י

סעיף י[עריכה]

י"א מי שחייב שבועה דרבנן, אם קדם ותפס ולא רצה לישבע, לא מפקינן מיניה (רי"ף,רא"ש^[1]).

רי"ף,רא"ש^[2],שו"ע: כמו שבהיסת לא נחתינן לנכסי הנתבע שאינו נשבע, כך בשבועות הנוטלין אם תפס לא מפקינן מיניה (אך מנדים). הסמ"ע דייק שבסע' ט ס"ל שלא מועילה תפיסה, ואח"כ הביא בסעיפנו שי"א שמועילה. אך כתבתי כפשטות השו"ע, ועוד נלענ"ד שקשה לומר כן, כי מסתבר שהשו"ע יפסוק כרי"ף וכרא"ש נגד הר"ן.

רמב"ן,שו"ע באה"ע צו,יא^[3]: דוקא בתופס מעות אך בתופס מטלטלין כיוון שלא קנאם מפקינן מיניה.

גדו"ת,ש"ך: דברי הרי"ף הם דוקא באלו שמעיקר הדין היה להם ליטול בלא שבועה וחז"ל תיקנו שישבעו, אבל בשכיר ושכמותו מפקינן מיניה. וכתב הש"ך שכן מוכח מהר"ן שם.

ר"ן^[4]: מפקינן מיניה. דוקא בנתבע לא נחתינן לנכסיה לפי שתופס ברשות, משא"כ בתובע שתפס שלא ברשות. בהסבר נוסף כתב הר"ן שלא נחתינן, אך ציין שהעיקר כתירוץ השני שנחתינן.

כשיש לתופס שטר מקויים: הסמ"ע כתב שלפי הרא"ש נראה שאפי' לא מחרימים עליו, אמנם הש"ך כתב שמנדים אותו (כדין נתבע שחייב שבועת היסת ואינו רוצה להישבע).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]