פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צג יג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צג יג

סעיף יג[עריכה]

ראובן שהטיל לכיס ת' דינרים, והטיל שמעון מאתים, ונשתתפו ונשאו ונתנו ביחד, והרי הממון כולו ביד ראובן, וטען ראובן שנפחת (מן) הקרן ת"ק דינרים, אין אומרים שישבע ראובן שבועת השותפים שפחתו כך וישלם שמעון מביתו חמשים, אלא ישבע ראובן שבועת השותפים שפחתו, וילך במנה שבידו בלבד, ולא ישלם שמעון כלום. ואם טען ראובן ששמעון יודע בודאי זה שפחתו, ישביע את שמעון שבועת השותפים ויגלגל עליו שאינו יודע בודאי סכום הפחת הזה. ואם לא נתעסק שמעון בשותפות זה כלל, ישבע שמעון היסת שאינו יודע בודאי בזה ההפסד, ויפטר. ולא עוד אלא אם היה זה המנה הנשאר ביד שמעון, חולקין אותו בשוה, שאין השותף מהנשבעין ונוטלים כדי שישבע ויטול מה שביד חבירו, אלא נשבע ונפטר או נוטל מדבר שהוא תחת ידו. טען שמעון שיש ללוי עליו חוב מזה השותפות מנה, אם היה בידו כדי החוב, והיה יכול ליתנו ללוי, נאמן, ונותנים החוב ואחר כך מחשבין. ואם אין בידו ליתן, אינו נאמן להוציא מיד ראובן או מהסחורה הידועה לשותפים, שמא קנוניא הם עושים, שמעון ולוי, על נכסי ראובן. אפילו היתה המלוה בשטר, אין ראובן חייב ממנה כלום. אבל אם טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב שעלי מחמת השותפות הוא והחוב אצלנו הוא, ישבע ראובן היסת או על ידי גלגול שאינו יודע שחוב זה אצלנו, וישלם שמעון החוב משלו (רמב"ם).

השו"ע בסי' קעו,ו פסק את דברי הרמ"ה שההפסדים לאמצע – ולא ע"פ אחוזי השותפות – דוקא כל עוד אי"צ לשלם מביתו, ואילו מדברי הרמב"ם והשו"ע כאן עולה שאף צריך לשלם מביתו (אם ידוע שהיה הפסד, אלא שכאן לא ידוע ואין בכח שבועת השותפים להוציא). הב"ח והש"ך תירצו שכאן מדובר שההפסד הגיע מכח המשא ומתן ולכן משלם מביתו, משא"כ שם שאירע אונס חיצוני כגון שנגנב. ואילו הט"ז כתב שהרמב"ם והרמ"ה אכן חלוקים ודעת השו"ע לפסוק כרמ"ה שהרי שם עיקר הדין, וכאן רק רצה ללמד שאם לא ידוע הנזק אינו נאמן להישבע וליטול (אפילו אם התנו שבמקרה של הפסד ישלם מביתו).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.