פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צה ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
טענו ענבים העומדים ליבצר ותבואה יבשה העומדת ליקצר, והודה במקצתן וכפר במקצתן, ה"ז נשבע עליהם כשאר המטלטלים; והוא שאינם צריכים לקרקע, שכל העומד ליבצר הרי הוא כבצור לענין כפירה והודאה. אבל אם היו צריכים לקרקע, הרי הם כקרקע לכל דבר. הגה: י"א דמיירי שתבעו המעות של ענבים, אבל אי תבעו ענבים והודה במקצתן, אפילו עומדות ליבצר מקרי הילך (רמב"ם,ר"ן שם). ויש חולקין וסבירא להו דאם תבעו מעות הענבים, בכל ענין מיקרי מטלטלין, אלא מיירי שתבעו הענבים ומודה במקצתן, ואומר שבצרן ואכלן, דלא הוי הילךא (שם בשם הרשב"א). וע"ל סימן זה ס"ו.
שבועות מב,ב: ענבים העומדים להיבצר לדעת ר"מ הרי הם כבצורים ולדעת חכמים הרי הם כקרקע.
כתובות נ,ב: ההוא דאתא לקמיה דרב יוסף, אמר להו: הבו לה מתמרי דעל בודיא. אמר ליה אביי: אילו בעל חוב הוה, כי האי גוונא מי הוה יהיב ליה מר? אמר ליה: דחזייא לבודיא קאמינא. סוף סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי! דצריכא לדיקלא קאמינא.
רי"ף,רא"ש,ראב"ד: הלכה כחכמים שהם כקרקע. כן משמע ברי"ף וברא"ש מכך שהביאו את המשנה ולא כתבו עליה כלום, וא"כ מסתמא סברו שהלכה כרבים. תוס'[1] – ולא קשה מכתובות כי בע"ח שאני, משום ששם הטעם הוא שאין הבע"ח סומך עליהם כקרקע.
ר"ח[2]: הלכה כר"מ, כמוכח מהסוגיא בכתובות.
ר"י מיגש: הלכה כחכמים, אך הם סוברים זאת דוקא לגבי שומרים, משא"כ לענין אונאה ושאר ענינים שמוכר לו במטרה שיבצרם, ולכן דינם כמטלטלין. לפי"ז הסוגיא בכתובות היא אליבא דכו"ע.
רמב"ם: הרי הם כמטלטלין לענין כפירה והודאה (כלומר, מו"ב), אך בתנאי שאינם צריכים לקרקע. המ"מ בפי' הראשון ביאר שפסק כר"מ וסבר שהם נחלקו באינם צריכים לקרקע, ובפי' השני ביאר שפסק כחכמים וסבר שהם נחלקו דוקא בצריכים לקרקע. והב"י והש"ך ביארו שסבר כר"י מיגש, והסביר הש"ך שמה שכתב בתנאי שאינם צריכים לקרקע כוונתו שעומדים להיבצר, ואין זה תנאי נוסף.
להלכה: שו"ע: כתב כאן לענין מו"ב כלשון הרמב"ם, וכ"כ בסי' קצג לענין אונאה, אולם בסי' שא לענין שומרים סתם שדינם כקרקע.
רמ"א: השיג בסי' קצג, וכתב שאפי' אי"צ לקרקע דינם כקרקע.
ש"ך: השו"ע פסק כר"י מיגש שבשומרים העומדים להיבצר דינם כקרקע ובשאר ענינים דינם כמטלטלין, והרמ"א פסק כתוס' שאף בשאר ענינים דינם כקרקע, וכן הלכה. וכאמור לעיל, הלשון אינם צריכים לקרקע משמעותה שעומדים להיבצר, ואין בכך תנאי נוסף. וביאר שאמנם הרמ"א השיג דוקא בסי' קצג אך ה"ה כאן אלא שסמך על דבריו שם.
סמ"ע: אכן נחלקו השו"ע והרמ"א אם הדין של חכמים שהרי הם כקרקע נאמר דוקא בשומרים או גם בשאר ענינים, אך כל זה דוקא בצריך קצת לקרקע, אבל באי"צ כלל לכו"ע הרי הם כמטלטלין ואפי' בשומרים. לכן הרמ"א לא השיג אצלנו, כיוון שאצלנו מדובר באינם צריכים כלל, ולכן הוסיף השו"ע וכתב "והוא שאינם צריכים לקרקע".
א. דמי נזקי קרקע: ראה בסיכום לסעיף ו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.