פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צה ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
טענו: ב' חדשים שכנת בחצרי ואתה חייב לי שכר ב' חדשים, והוא אומר: לא שכנתי אלא חדש אחד, הרי זה מודה מקצת; ואם היה שכר החדש שכפר בו שוה שני כסף, נשבע, שאין הטענה בגוף הקרקע, אלא בשכרה, שהוא מטלטליןא (רמב"ם). הגה: והוא הדין אם תבעו דמי הקרקע שמכר לו, והוא מודה לו במקצת דמים, כתבעו ממון, הואיל ואינן חלוקים כמה קרקע מכר לו, רק על הדמים (המגיד פ"ה מהלכות טוען). וכן אם תבעו דמי נייר השטרות, הוי ממון (שם דין א' בשם רבינו האי).
נראה לבאר החילוק מהסעיף הקודם, שכאן כל רצונו של התובע בכסף, וכמו אדם שמוכר קרקע ותובע דמיה שודאי התביעה היא כספית ולא נחשבת כתביעת קרקע, משא"כ כשהוזק קרקעו ששורש התביעה הוא השלמת נזקו, אף אם בפועל אי אפשר ודורש תשלום כספי.
א. ש"ך – דוקא אחר שעבר זמן השכירות, אך קודם לכן הוי כפירות המחוברים לקרקע, כיוון ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, וכן מדוייק מלשון המ"מ. בכך מתרץ הש"ך את קושיית ההגמ"ר מדברי הגמ' בב"ב סז,א שגובים לעישור נכסים משכירות בתים, משמע שהוי כקרקע.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.