פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צה ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
שטר מסרתי לך ועשרה דינרים היה לי בו ראיה, וזה אומר: לא היו דברים מעולםא, או שטוען שאבדב, פטור אף משבועת היסת, שאפילו פשע בו ואבד, פטור, כמו שנתבאר (שו"ע לדעת הפוטרים בפשיעה).
א. להד"ם: רמב"ם: חייב היסת.
שו"ע: פטור מהיסת.
קשה – למה השו"ע פוטר, הרי הטוען להד"ם כאומר לא אבד, וא"כ התובע טוען בברי שהשטר ברשותו?
סמ"ע: שבועת היסת נאמרה רק כשאפשר להסביר שהנתבע משתמט. הטעם לשבועת היסת הוא שחזקה אין אדם תובע ואין לו. ולכאורה קשה הרי יש כנגד את חזקת אין אדם מעיז פניו, אלא שאפשר להסביר שהנתבע משתמט ואינו מתכוון להעיז. לפי הרמב"ם שמחייב על פשיעה בשטרות אפשר לומר שפשע ורוצה כעת להשתמט עד שיהיו לו מעות[1], אולם לשו"ע הפוטר על פשיעה א"א לומר שהוא משתמט, ולכן א"א לחייב כאן שבועת היסת. ולא אומרים שהזיק בידיים וכעת משתמט כיוון שלא ברשיעי עסקינן, וכן לא חוששים שהזיק בשוגג כיוון שחז"ל חייבו על השוגג משום שאדם בעל שכל מועד לעולם ואחראי על מעשיו גם בשוגג.
ש"ך: האומר להד"ם על שטר שברשותו מתחייב מטעם פשיעה, ולכן פטור לדעת השו"ע הפוטר על פשיעה בשטרות. זהו ההסבר השני שכתב הכס"מ בהסבר הרמב"ם.
ש"ך: חייב היסת אפי' למ"ד שפטור בפשיעה, כיוון שהאומר להד"ם מתחייב מטעם מזיק. כך כתב הכס"מ בהסברו הראשון ברמב"ם. ואינו נפטר במיגו שיכל לטעון שאבד, כיוון שמיגו לא מועיל לפטור מהיסת, כפי שכתב הריטב"א, לפי שלא פלוג רבנן בתקנה זו.
ב. אבד: רמב"ם,שו"ע: פטור אפי' מהיסת. מ"מ,ש"ך - כיוון שהתובע שמא ואינו יודע אם השטר ברשותו.
ראב"ד,ש"ך: חייב שבועה דרב הונא שאינה ברשותו. לדעת הרמב"ם והשו"ע כעין דאורייתא תקון, ולכן לא תיקנו שבועה זו בשטרות. עיין הרחבה בסיכום לסימן סו,לט.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וגם מה שטוען להד"ם, מפרשים שכוונתו שלא קיבל על עצמו אחריות שמירה.