פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צו ו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צו ו

סעיף ו[עריכה]

אשת איש שנתחייבה שבועה, משביעין אותה. ואם מסרבת מלישבע, כופין אותה כמו שכופין לאיש (שו"ת רא"ש). הגה: ומזמינין אותה לדין או שולחין אצלה, כדרך שיתבאר לקמן סימן קכ"ד. ואם אין לה לשלם, יכתבו לו פסק שתשלם לכשתתאלמן או לכשתתגרש (טור); אבל אין בעלה חייב לשלם בשבילה, אף על פי שנושאת ונותנת תוך הבית (מהרי"ק שורש קצ"ב בשם מוהר"מ), ודלא כיש חולקין בזה (מרדכי פ' החובל^[1] ופ' הנשבעין). ועיין באבן העזר סימן צ"א. ואם הבעל מודה שבאו הכלים, שתובעים אותה, לרשותו, חייב לישבע שאינן ברשותו ושלא שלח בהן יד ושלא פשע בהן מה שנגנבו (טור). י"א דאין משביעין האשה כשהיא מעוברת, דהא מוציאין אותה מבית הכנסת כשהיו נותנין חרם^א (ב"ז סימן שפ"ה).

השבעת אשה: שו"ת רא"ש: משביעין אותה, ואם מתחייבת כותבים שטר לתובע שתשלם לו אם תתאלמן או תתגרש.

ר' האי: אין משביעין אותה, אלא כותבים לתובע שנתחייבה שבועה ואם תתאלמן או תתגרש תישבע.

שו"ע: הבין שהם חולקים ופסק כרא"ש. ונתקשה מדוע הטור הביא שניהם ולא ציין שהם חלוקים.

ב"ח: אינם חולקים אלא הרא"ש עסק בשבועה דאורייתא ור' האי בשבועה דרבנן.

ש"ך: אינם חולקים אלא ר' האי עסק במקרה שאף אם תודה ודאי לא תתחייב כעת, כגון שידוע שכבר הוציאה המעות שלוותה, ואילו הרא"ש עסק במקרה שחוששים שהם כעת ברשותה או שיש לה מעות שאין בהן רשות לבעלה.

הרמ"א בסי' פז,כה פסק בשם שו"ת הרא"ש שמי שאין לו לפרוע אין משביעים אותו היסת, וקשה מפסק השו"ע כאן, אולם לשיטות הב"ח והש"ך אכן אין הדברים סותרים.

חיוב הבעל על אשה שנו"נ: ראב"ן: כיוון שהנשים רגילות לישא וליתן בזמן הזה, הרי הן כאילו הבעלים מינו אותן שליחות, מפני תקנת השוק שישאו ויתנו עימהן, ולכן הבעלים חייבים לשלם עבורן.

מהרי"ק: גם בנשים שנו"נ אין הבעלים צריכים לשלם. וכתב שכן פסקו שאר הפוסקים שהרי לא חילקו.

רמ"א: פסק כמהרי"ק.

ש"ך: פסק כראב"ן. שאר הפוסקים לא עסקו בנו"נ ולכן סתמו שאין חייבים לשלם, אבל באשה נו"נ לא יתכן כלל שהיא תיקח מאחרים ממון והבעל ידע מזה ויאכלו יחד שניהם הממון ולא ישלמו כלום. לכן ודאי שכל בעל חייב לשלם כפי הסכומים שאשתו רגילה לשאת ולתת בהם.

א. מעוברת: הסמ"ע כתב שמלשון הרמ"א משמע שמוציאים אותה אף כשאין כוונת החרם עליה, וחלק וכתב שמדברי הבנימין זאב משמע שחוששים דוקא כשהחרם הוא עבורה, ואז אין להחרים אפילו כשאינה בביהכ"נ.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]