פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צז ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
כלים שעושים בהם אוכל נפש שאמרו, היינו שעושים בו אוכל נפש ממש, כגון הרחים והעריבות ויורות שמבשלים בהם, וסכין של שחיטה וכיוצא בהם; ואם חבל, מחזיר על כרחו (תוס' ורא"ש,דלא כרש"י). הגה: אבל שאר כלי אומנות, כגון זוג של ספרים ופרות החורשות, מותר למשכנם (טור בשם ר"י והרא"ש).
כלי מלאכה לפרנסה: רמ"ה,רש"י: נחשבים אוכל נפש. ב"מ קטז,א: חבל זוג של ספרים וצמד של פרות חייב.
ר"י,רא"ש,שו"ע: אינם נחשבים. המשנה (קיג,א) אומרת שיש להחזיר את המחרישה ביום, ונתקשו הראשונים, כיצד יש בידו מחרישה הרי זה כלי אוכל נפש כמבואר בקטז,א שהחובל צמד של פרות וזוג של ספרים חייב משום כלי או"נ. התוס' והרא"ש תירצו שכלי עבודה לפרנסה אינם נחשבים כלי או"נ אלא רק כלים להכנת האוכל עצמו, ובקטז,א יש לגרוס "זוג של מספריים" ומדובר במספריים לגזיזת ירק או בית השחיטה, ובצמד מדובר בפרות המיועדות לדייש. הרמב"ם פירש שמדובר בצמד בקר החורש, ומשמע כרש"י, ומאידך לא כתב "זוג של ספרים" ומכך משמע כרא"ש. הב"י כתב שסובר כרא"ש, והגדו"ת כתב שסובר שצריך דוקא כלים העוסקים באוכל עצמו אלא שלדעתו גם עיסוק במכשירי האוכל כמו חרישה נחשבים ככלי או"נ. אמנם הגר"א על הגמ' (קיג,א) וכן כנה"ג כתבו שהרמב"ם כרמ"ה, וכתב כנה"ג שאולי זו ט"ס וצ"ל "ראב"ד" במקום "רמב"ם"[1]. הרמב"ן והרשב"א פירשו כרש"י, ותירצו שמותר לקחת כלי או"נ שלא בשעת מלאכה.
לגבי החזרת כלי שנטל באיסור ראה סע' ו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הגדו"ת וכנה"ג הובאו בהערות על הטור בהוצאת "שירת דבורה".