פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צז טז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צז טז

סעיף טז[עריכה]

אחד הממשכן את חבירו בבית דין, ואחד שמשכנו בידו בזרוע (ב"מ לא,ב) או מדעת הלוה (רמב"ם), אם איש עני הוא ומשכנו דבר שהוא צריך לו, הרי זה מצוה להחזיר לו העבוט בעת שהוא צריך לו. מחזיר לו את הכר בלילה כדי לישן עליו, ואת המחרישה ביום כדי לעשות מלאכתו (משנה בב"מ קיג,א). א"כ מה מועיל לו המשכון, כדי שלא ישמיט החוב בשביעית, ולא יעשה מטלטלים אצל בניו, אלא יפרע מהמשכון אחר שמת הלוה (גמ' שם). בד"א, כשמשכנו שלא בשעת הלואתו. אבל אם משכנו בשעת הלואתו, אינו חייב להחזיר לו (רמב"ם). הגה: מצות השבת העבוט הוא מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצדה, ולכן אין בית דין של מטה מחוייבין לכוף עליה, אבל אם רוצים לכוף, הרשות בידםא (תשובת הרמב"ן סימן פ"ח). ועיין בי"ד ריש סימן ר"מ.

א. לכוף במצוות עשה שמתן שכרה כתוב בצידה:

ירושלמי,מיוחסות לרמב"ן,ריצב"א[1],רמ"א כאן: אמנם אין בי"ד מחוייבים לכוף אך אם רוצים הרשות בידם. והרמ"א ציין לעיין ביו"ד.

רמ"א בסי' קז וביו"ד: לא הזכיר שאם רוצים רשאים לכוף, ומשמע בפשטות שאינם רשאים. בסי' קז מדובר על יתומים המצווים לפרוע חוב אביהם וביו"ד מדובר על כיבוד הורים.

סמ"ע: לדעת תוס' והרא"ש אינם רשאים לכוף והבבלי חלוק על הירושלמי בכך, ולכן בסי' קז וביו"ד פסק כמותם לפי שמספק אין להוציא, אולם אצלנו לענין השבת עבוט המשכון שייך ללווה וא"כ אינו נחשב מוציא, ולכן פסק שרשאים לכוף.

ש"ך: לא מצאתי שתוס' והרא"ש חולקים, וא"כ זהו דין פשוט ולכן לא נאלץ הרמ"א להזכירו גם בסי' קז וביו"ד וסמך על מה שהזכירו כאן. אמנם התוס' הביאו תירוצים נוספים בנוסף לריצב"א (לגבי השאלה כיצד רבא כפה את רב נתן לצדקה) ובכתובות כג,א הביאו רק את התירוצים האחרים, אך אינם בהכרח חלוקים, אלא שסברו שדוחק ליישב שרבא לא היה מוכרח לכוף, כי א"כ מסתמא לא היה כופהו, לפי שר' נתן גם היה ת"ח וידע מה לעשות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ב"ב ח,א תוד"ה אכפיה