פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צז כד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כד[עריכה]
אין צריך לומר שלא תטול אשתו ממזונותיה להבא, אלא אפילו תפסה מנכסי בעלה, כגון שהלך למדינת הים ותפסה מנכסיו שתזון מהם, מוציאין מידה ונותנים למלוה, שאין לאשה מזונות, לא מקרקעי ולא ממטלטלי, עד שיפרע המלוה, אפילו היתה קודמתא (שו"ת רי"ף,רמב"ם) ואפילו הלך בעלה למדינת הים ולותה בשטר ואכלה, אעפ"י שקדמה הלואת מזונותיה בשטר להלואתו של בעל השטר, אין הלואת המזונות נגבית עד שיפרע בעל השטר תחלה. ואם המלוה שעל הבעל היתה על פה, והיא לותה לצורך מזונותיה על פה או בשטר, איזה מהם שיבא לגבות תחלה קודם; ואם באו שניהם כאחד, חולקים (בעה"ת[1]). הגה: מיהו אם מעות נדוניא עדיין בידה או ברשות אביה, יכולה לתפסן למזונותיה (מרדכי ס"פ אע"פ). היה חייב לעובדי כוכבים, ותבעוהו בדיני עובדי כוכבים, ובאתה האשה עם כתובתה וסלקה העובדי כוכבים בעלי חובות, כי כן הוא בדיניהם להגבות לאשה נדוניתה תחלה, ובא אחר כך מלוה ישראל לתבוע חובו ולהוציא מיד האשה מה שגבתה בדיני עובדי כוכבים, הדין עם המלוה, דהרי הכתובה והנדונייא לא נתנה לגבות מחיים (ר"י נכ"ג ח"י), (כמו שנתבאר באבן העזר סי' צ"ג).
א. אשה שתפסה: הרי"ף מנמק, ששיעבודא דאורייתא ואילו חיוב מזונות מדרבנן ולכן המלווה קודם לאשה, אך במלווה ע"פ שניהם שווים. וכתב הסמ"ע שאפילו למ"ד שמזונות מדאורייתא ונלמד מ"שארה", חיובו הוא רק כשיש לו שאז מצווה שתאכל עימו, וחכמים חייבוהו להשתדל עבורה גם כשאין לו. עוד נימק הרי"ף ע"פ שיטתו שמלווה בשטר קודם למלוו"ה ע"פ אף כשזמנו מאוחר יותר.
הש"ך תמה על השו"ע שפסק את דברי הרי"ף, שכן הרי"ף לשיטתו שמלווה בשטר קודמת אף למלווה ע"פ המוקדמת ממנה, אך לדעת השו"ע בסי' קיד,יג המלווה המוקדמת קודמת אף שהיא ע"פ[2].
במטלטלין: ב"י - כל זה בקרקעות אך בגבייה ממטלטלין שניהם שווים ואין הבדל בין מלווה ע"פ לשטר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.