פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צט א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
לא היה לו שום טענה כנגד השטר, אלא שאמר שאין לו במה לפרוע, אם לא נמצא ללוה כלום יתר על מה שמסדרין לו, התקינו הגאונים שמשביעין את הלוה כעין של תורה בנקיטת חפץ, שאין לו כלום יותר על מה שמסדרין לו, ושלא החביא ביד אחרים, ושלא נתן מתנה על מנת להחזירא, וכולל בשבועה זוב שכל מה שירויח וכל שיבא לידו או לרשותו מאשר תשיג ידו לא יאכיל ממנו לא לאשתו ולא לבניו, ולא ילביש אותם ולא יטפל בהם, ולא יתן מתנה לאדם בעולם, אלא יוציא מכל אשר תשיג ידו מזון ל' יום וכסות י"ב חדש מזון הראוי לו וכסות הראויה לו, לא אכילת הזוללים והסובאים או בני מלכים, ולא מלבושי הפחות והסגנים, אלא כדרכו, וכל היתר על צרכו יתן לבעל חובו ראשון ראשון, עד שיגבנו כל חובו. הגה: לא נשבע להבא ליתן לו כל מה שתשיג ידו, יוכל להשביעו כל שלשים יום שאין לו (טור ס"ב). ומחרימין תחלה על מי שיודע לפלוני נכסים גלויים או טמונים ולא יודיע לב"ד. ואם יש לו בעלי חובות הרבה, א"צ לישבע שבועה זו לכל אחד ואחד, אלא שבועה אחת לכולם. ואם נראה לו ממון (קודם שנשבע או) (טור ס"ט) אחר שנשבע שבועה זו (או שהיו שטרי חובות כתובים על שמו בידו), (תשובת הרשב"א בב"י ריש סי' צ"ח) ואמר: של אחרים הוא, (או שאמר: יחדתי לאחרים שאני חייב להם) (ת' הרא"ש כלל ע"ט סי' י"א), או: עסק הוא בידי, אין שומעין לו עד שיביא ראיה (רמב"ם). הגה: ואע"פ שיש לו מיגו, שהיה יכול להחזירם או לומר: לא היו דברים מעולם, אינו נאמן, דהוי מיגו במקום חזקה, דכל מה שנמצא ביד אדם בחזקת שהוא שלו (המגיד פרק א' דמלוה דין ד'). ויש חולקין בזהג (תשובת הרא"ש כלל ע"ט סי' י"א, וכן משמע מתשובת רשב"א שכתב ב"י ס"ס מ"ז). מיהו אם ידוע שיש לו עסקא מאחרים, נאמן לומר על מעות שבידו: אלו מעסק פלוני הם, במיגו שהיה נותנן לוד (שו"ת רא"ש).
רוצה לפרוע בקרקע וטוען שאין לו מטלטלין:
שו"ת רא"ש,שו"ת רשב"א,ש"ך סא,ג: צריך להישבע מתקנת הגאונים. ש"ך – ודברי השו"ע בסי' קא,א שאין נשבעים, כוונתם מדינא דגמ' לפני תקנת הגאונים.
רא"ש,מהר"ם[1],סמ"ע: אין צריך. סמ"ע – אך מחרימים.
א. מתנה ע"מ להחזיר: טור,סמ"ע – כלומר, שעשה כן ע"מ להבריח, שאז המתנה לא חלה כלל ויכול המלווה לקחת מיד.
ב. המהרי"ט[2] סובר שהשבועה להבא היא מדין גלגול והוכיח מכך שאפשר לגלגל גם להבא, ואילו הר"י בסאן והאור שמח[3] חולקים ומבארים שכאן זהו חלק מתקנת הגאונים.
ג. לווה הטוען במיגו שהמעות או החפצים שבידו אינם שלו:
רמ"א: הביא שתי דעות, לדעת המ"מ אינו נאמן כיוון שזהו מיגו במקום חזקת "מה שתחת יד אדם שלו", ואע"פ שנפסק מספק שאומרים מיגו במקום חזקה כאן זוהי חזקה אלימה, ולדעת הרא"ש והרשב"א נאמן, ואם ידוע שיש בידו עיסקא מאחרים לכו"ע נאמן לומר שמעות אלו הן מהעיסקא.
ש"ך: גם לדעת הרא"ש והרשב"א אינו נאמן במיגו, ותשובת הרא"ש בה נאמר שנאמן עוסקת בידוע שיש בידו חפצים של עיסקא מאחרים, ותשובת הרשב"א עוסקת במקרה שהמטלטלין אינם ביד הלווה אלא ביד אחר, אלא שידוע בעדים וראה שהיו של הלווה, ומחדש הרשב"א שלמרות שהאחר אינו נאמן לולא הודאת הלווה, עכשיו שמודה הלווה אנו מקבלים את דברי האחר למרות שהלווה חב לאחריני. והוסיף הש"ך שאם אומר שהמעות שבידו ניתנו לו ע"מ שלא יהא לבע"ח רשות בו נאמן במיגו, כיוון שאין זה נגד החזקה, וה"ה כאשר מודה שהמעות שלו אך טוען שחייב גם לאחרים, נאמן במיגו ועל בעלי החוב להתחלק. לסיכום, עולה מדברי הש"ך שאינו נאמן במיגו אא"כ ידוע שיש בידו עיסקא מאחר או שהמטלטלין נמצאים בידי האחר או במקרה שאין חזקה נגד דבריו. עוד מעיר הש"ך, שמיגו יש רק כל עוד המעות לא נראו בבי"ד, כיוון שאז יכל לנותנם במתנה, אך לאחר שנראו בבי"ד אינו יכול לנותנם כיוון שידעו שעושה כן כדי להבריח.
ד. ידוע שיש לו עיסקא מאחרים: שו"ת רא"ש,רמ"א: נאמן כשיש לו מיגו. ש"ך – דוקא בענין שאינו יכול לטעון החזרתי, כגון בנאמנות או תוך זמנו, אחרת אינו נאמן כיוון שזקוקים להודאתו והוא חב לאחריני.
ש"ך: בעל העיסקא קודם לשאר בעלי החוב רק בחצי פקדון אך לא בחצי מלווה.
קצות,דגמ"ר: גם בחצי המלווה. מבואר בב"מ קד,ב שגם לגבי חצי המלווה אינו נעשה מטלטלין אצל בניו כדין פקדון. וכן פסק השו"ע ביו"ד סי' קעז, שהוא קודם אף בחלק המלווה, ואף פוסק לא השיג.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.