פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צט ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
ראובן נתן חפץ לשמעון למכור, ובא לוי בעל חוב של שמעון ולקחו בחובו, אם ידוע בעדים שחפץ זה של ראובןא, צריך להחזיר לו. אבל אם אינו ידוע בעדים, אע"פ ששמעון מודה שהוא של ראובן, אין מוציאין מלוי. ואם יטעון ראובן ללוי: אתה יודע שזה החפץ שלי, צריך לישבע היסת (תשו' הרא"ש מצאתיה בכלל ק"ה ס"ס ב'). ואם שמעון הוא סרסור, החפצים הנמצאים בביתו ושהוא רגיל למכרם אינם בחזקת שלו שימשכנם בעל חובו. (והסרסור או בעל החפץ, נאמנים בשבועהב) (טור והוא בתשובת הרא"ש שם). וכן אם מצא בבית בעל חובו דברים העשויים להשאיל ולהשכיר, ובא אחד ואמר שהשאילם או השכירם לו ויש לו שני עדים שהיו שלו, נאמן, ולא יוכל בעל חובו למשכנם בחובו (שו"ת רא"ש).
א. ידוע בעדים: רש"ל,בה"ב: אפילו אם אינם יודעים שעדיין שייך לראובן. כיוון ששמעון אינו טוען שקנאו, אנו גם כן לא טוענים.
סמ"ע,ש"ך: צריכים להעיד שעדיין שייך לראובן. הש"ך כתב שמדובר גם דוקא ביש עדי ראה, אחרת נאמן הלווה לטעון לקוח במיגו דהחזרתי. ולא הבנתי דבריו, הרי מדובר לדעתו שמעידים שעדיין שייך לראובן, וא"כ זהו מיגו במקום עדים. הנתיבות חולק וכותב שלא צריך עדי ראה, כיוון שבכל מקרה שהלווה היה נאמן רק במיגו לא טוענים למלווה.
ב. שבועה: שו"ת רא"ש,רמ"א: הסרסור או בעל החפץ צריכים להישבע שהחפץ ניתן בסרסרות.
בה"ב,ב"ח: דוקא כשהמלווה טוען בברי שהחפץ שייך ללווה עצמו.
ש"ך: גם כשטוען שמא, משום שיש למלווה דין לוקח ויורש שטוענים עבורם, ובה"ב לשיטתו שגם לגבי יורש פסק בסי' קלג,ה שמוציאים צהם כלים העשויים להשאיל ללא שבועה אא"כ טענו היורשים ברי, משא"כ לדידן.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.