פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צט ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
מי שהוחזק רמאי ודרכיו מקולקלים במשאו ומתנו, והרי הוא אמוד שיש לו ממון, וטוען שאין לו כלום והרי הוא רץ להשבע, אין להשביעו (רמב"ם). הגה: ויש לדיין לנדותו או לכופו עד שיפרעא (טור ורמב"ם פ"ב דמלוה). ועיין סימן צ"ז סעיף ט"ו.
א. לנדות ולכוף: הרמב"ם כתב שאם יש כח לדיין לעשותו או לנדותו יעשה כן, וכתב המ"מ שכתבו האחרונים שאין לכל בי"ד כח בזה אא"כ הוא בי"ד חשוב ומוחזק בחכמה ובחסידות, ומשרבו הדיינים שאינם מומחים יש לחוש שלא יהא כל אחד פורץ לעשות לו דרך לרצונו. ונראה שלכן השו"ע לא כתב כאן שיכול לנדות ולכוף, אמנם הרמ"א בכל זאת כתב כן. הד"מ ציין לסימן טו, שם נפסק בשו"ע: "כשהנתבע רמאי, אין הדיין יכול להסתלק, שלא ישתכר הרמאי ברמאותו, אלא ידרוש ויחקור יפה לבטל רמאותו; ואם נראה לו באומדנא דמוכח שהוא חייב, יחייבנו, אם הוא דיין מומחה ויחיד בדורו." ונראה שהרמ"א מודה שצריך דיין מומחה ויחיד בדורו (שהרי לא השיג שם) אך לדעתו גם בימינו יש כח לדיינים כאלו. ואולי דוקא שם שאין ראיה על עצם החיוב סובר הרמ"א שצריך מומחה ויחיד בדורו, משא"כ אצלנו שעצם החיוב ברור והספק הוא רק אם יש בידו ממון.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.