פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צט ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו[עריכה]
החייב לחבירו, ונתן כל אשר לו לאחר להפקיע חובו, לא תועיל ערמתו ויגבה בעל חוב חובו, אפילו הוא מלוה על פה, ממקבל המתנה, וישבע מקבל המתנהא על דעת ב"ד בלא ערמה ומרמה כמה קבל מתנה מראובן, ויגבו בית דין לבעל החוב חובו מכל מה שקבל מראובן. אבל אם הרויח כלום בסחורה או ברבית באותה מתנה, אין בית דין מגבין לו מהריוח, דאפילו מקרקעי המשועבדים למלוה אם אכל לוקח או מקבל מתנה הפירות כמה שנים בא בעל חוב וגובה הקרקע כמו שהוא, ואינו מוציא מידם הפירות שאכלוב (שו"ת רא"ש). הגה: מיהו אם נראה לבית דין שלא כוונו לערמה, רק למתנה גמורה, קנה המקבל אף על גב שהיתה כוונתו להבריח (ב"י בשם רשב"א ותוספות ואשירי ומרדכי פרק האשה שנפלו).
א. ישבע מקבל המתנה: אע"פ שהתובע שמא, מחייבים את המקבל שבועה שלא כדין, לפי שלא עשה כהוגן (ש"ך).
ב. פירות: הש"ך תמה מדוע אינו גובה מהפירות ומה הדמיון לקרקעות משועבדים, הרי כאן המקח בטל וא"כ כל הרווח שייך למוכר וממילא יכול לגבותו המלווה, ונשאר בצ"ע. והנתיבות ביאר שהמקח קיים אלא שיש זכות ביד המוכר לבטל המקח, ומכיוון שכן נחשבת הקרקע עדיין ביד המוכר לענין שיש למלווה זכות בה, אך כל הפירות שנאכלו בינתיים כל עוד לא חזר בו אינו חייב להחזירם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.