פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכא ב

סעיף ב[עריכה]

אפילו לא אמר לשליח: אמור לפלוני שישלח על ידך מעות שבידו, אלא אם אמר לו בפני עדים: מעות יש לי ביד פלוני לך ואמור לו שדעתך לבא לכאן ואם יתנו לך הביאם לי, ונתנם לו הלוה ונאבדו בדרך, פטור. אבל לא עשאו שליח, אלא אמר לו: יש לי מעות ביד פלוני ואינו שולחם לי אולי אינו מוציא שליח לשלחם לך והתראה אליו אולי ישלחם על ידך לי, לא הוי שליח, ואם נתנם לו ונאבדו^א, חייב באחריותם (ב"ק קד,א).

גמרא: לדעת רבה גם המשלח בעדים לא הוי שליח, ולדעת רב חסדא הוי שליח ופוטר את הלווה מאחריות – "להכי טרחי ואוקמי בעדים דליקו ברשותיה". ופסקו הראשונים כרב חסדא. בהמשך הגמ' מבואר שבממציא שליח, לא נפטר הלווה מאחריות, ומדובר כמובן אף בעדים.

כפי שראינו בסע' א, לדעת רוב הראשונים והשו"ע במקרה ששולח בידו כתב עבור הלווה שישלח על ידו, מועיל אף ללא עדים. נמצא שיש שלוש דרגות. ונבאר לקמן את הגדרים של כל דרגה.

דרגה א – מצווה את הלווה לשלוח ע"י השליח - מועיל אף ללא עדים:

ש"ך סקי"ז^[1]: דוקא כשמצווה את הלווה ישירות או כששולח כתב (גם זה ציווי ישיר), אך אמירה לשליח שיאמר ללווה שישלח על ידו אינה מספיקה. הש"ך (סקט"ו) מוכיח מתוד"ה "אין משלחין מעות בדיוקני" שאמירה כזו אינה מועילה, ומבואר בנתיבות (סק"ז) שמ"מ שליחת כתב כן מועילה.

סמ"ע,נתיבות: גם אמירה דרך השליח מועילה.

דרגה ב – ממנה שליח – מועיל בעדים.

דרגה ג – ממציא שליח – לא מועיל אפילו בעדים.

החילוק בין שליח לממציא – לפי הש"ך:

כשאומר "הריני עושה אותך שליח" לכו"ע הוי שליח. וכשאומר "התראה לפניו, אולי ישלח על ידך" לכו"ע הוי ממציא. נחלקו בשני מקרים אמצעיים. כשאומר "הודיעו שיכול לשלוח על ידך" לדעת רש"י והר"ן הוי ממציא וכן פסק הרש"ל, ולדעת הרא"ש והטושו"ע הוי שליח^[2]. הש"ך כותב שמשמע שנחלקו גם באומר "אמור לו לשלוח על ידך", שאפילו בכך לדעת רש"י והר"ן הוי ממציא, אולם במקרה זה נראה שהרש"ל מודה לרא"ש. כאמור לעיל, לדעת הסמ"ע והנתיבות במקרה זה מועיל אפילו ללא עדים. הנתיבות הבין שדעת הש"ך לפסוק כרש"ל, וכן פסק גם בעצמו. לגבי סברות השיטות ראה הערה^[3].

טבלה לסיכום:

א. אבדו בדרך: התוס'^[4] הקשו למ"ד ששליח בעדים לא הוי שליח, מדוע נפקד^[5] המשלח חייב, הרי המפקיד אמר שהשליח נאמן, וא"כ אינו יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, ותירצו שמדובר בהוליכם במקום סכנה דהוי פשיעה. הש"ך מדייק שלכאורה לפי"ז לדידן ה"ה בממציא שליח שחייב רק בהוליכם במקום סכנה, אולם כל הפוסקים סתמו. ותירצם הש"ך מקושיית התוס', שכוונת המפקיד היא שהשליח מוחזק לעולם בנאמנות, אך הוא עצמו אינו סומך עליו, ואם הנפקד ירצה הוא יוכל לסמוך עליו. וסיים שיתכן שאף התוס' מודים בממציא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]