פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכב ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכב ט

סעיף ט[עריכה]

אחד מהאחים שלא חלקו, או מהשותפים, שבא לתבוע, תובע על הכל, הואיל ויש לו חלק בזה הממון אינו צריך הרשאה משאר שותפין. ואם יצא חייב, אין השותף האחר יכול לומר לשותפו שדן: אילו הייתי אני שם הייתי תובע טענות אחרות ומחייב בעל דיני, שהרי אומר לו: למה לא באת לתבוע גם אתה. לפיכך אם היה בעיר אחרת, יש לו לחזור על הבעל דין ולדון עמו ולומר לו: איני מודה בכל מה שטען שותפי. ולפיכך (יש) לנתבע לעכב ולומר: או דון עמי בחלקך^א, או הבא הרשאה, שהרי ממון שניכם בידי, ושניכם בעלי דיני, ולמחר יבוא אחיך או שותפך ויתבע גם הוא (רמב"ם ע"פ כתובות צד,א). ויתבאר זה עוד בסימן קע"ו סעיף כ"ה וסעיף כ"ו.

אחד השותפים שתבע והפסיד:

רא"ש,סמ"ע ברמב"ם ובשו"ע: אם שותפו היה בעיר יכול להחזיר הדין רק אם יכול לשנות בטענות, ואם מחוץ לעיר יכול אף כשאינו יכול. כן מוכח מכך שבסי' קעו,כו פסק השו"ע את דברי הרא"ש. הסמ"ע מבאר שגם מחוץ לעיר מחזירים הדין רק אם משנה בטענות, וההבדל הוא שבתוך העיר מחזירים רק כשידוע לנו שהוא יכול לשנות, אולם כשהיה מחוץ לעיר מחזירים אף אם לא ידוע לנו, משום שאולי בכל זאת אם היה שם היה טוען טענה כלשהי שהיתה פוטרתו. עוד מבאר, שאפי' כשאינו משנה מחזירים את הדין, ונפק"מ שמרוויח זמן.

בה"ב וש"ך ברמב"ם ובשו"ע: אם שותפו היה בעיר, אין מחזירים את הדין בשום אופן, ואם היה מחוץ לעיר, מחזירים רק אם יכול לשנות בטענות. הסמ"ע הבין שהרא"ש והרמב"ם אינם חלוקים, ואילו בה"ב והש"ך כתבו שהם חלוקים, ובסי' קעו השו"ע הביא דברי הרא"ש רק כדי לומר שיש גם חולקים על הרמב"ם.

אחד השותפים שנתבע והפסיד:

ראבי"ה,ב"י ברמב"ם,רמ"א קעו: שותפו פטור, אע"פ שהיה בעיר, כי יכול לומר ששתק ולא בא משום שקיווה שלא יתבענו לעולם. הב"י דייק כן מכך שהרמב"ם כתב דוקא "אחד מהאחים שבא לתבוע", ובשו"ע כתב כרמב"ם, וא"כ בפשטות כוונתו לפסוק כמותו.

רא"ש,טור: שותפו חייב, אם היה בעיר, ויורדים מיד לנכסיו.

בה"ב: הרא"ש והטור חלוקים על הרמב"ם וראבי"ה.

ש"ך: אינם חלוקים. טעמו של ראבי"ה לא שייך אלא כשהוא מחוסר גוביינא לגבי שותפו, והרא"ש עוסק בקרקע וכד', שאז אינו מחוסר גוביינא. בסי' קעו,כו כתב (בימי חורפו) שהם חלוקים.

סילוק התובע כששותפו (של התובע) בעיר:

סמ"ג,ב"ח: יכול לסלקו עד שיבוא לתבוע ביחד עם שותפו. הב"ח מבאר שהנתבע יכול לטעון שהשותף השני לא יעז לשקר בפניו, וכשטוען כך גם הרמב"ם והטור מודים שיכול לסלקו. ומה שכתבו הרמב"ם והטור שאין התובע צריך הרשאה משותפו זה דוקא כשאין הנתבע טוען כן.

ש"ך: מהרמב"ם ומהטור משמע שאינו יכול לסלקו בשום ענין. מחלוקתם היא כמובן גם בדעת השו"ע שציטט את הרמב"ם.

סילוק התובע כששותפו (של התובע) אינו בעיר:

רמב"ם,שו"ע: יכול לסלקו ולומר: או דון עמי בחלקך או הבא הרשאה. משמע שמ"מ יכול התובע לדרוש לדון על חלקו.

קשה – בסימן עז,ט פסק השו"ע את דברי הרא"ש והר"ן ששניים שהלוו ביחד אין אחד מהם יכול לדרוש אפילו את חלקו.

סמ"ע עז: אמנם אינו יכול להכריחו לתת לו חלקו, אך צריך לדון עימו.

ש"ך עז: כאן מדובר שחלקו ידוע ולכן יכול לדון עימו ואף להכריחו לתת את חלקו, ושם שאין חלקו ידוע אינו יכול אפי' להכריחו לדון עימו (כיוון שאפי' אם יתחייב לא יצטרך לתת לו).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.