פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכג ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
מי שהיה לו שבועה על חבירו, אינו יכול להרשות אחר עליו ולהשביעו, שאינו דבר שנקנה בקנין, שאינו אלא דברים בעלמא (רמב"ם). הגה: והוא הדין מי שהיה לו תביעה על חבירו וכתב לו הרשאה על התביעה שיש לו אצל חבירו, אין הרשאה כלום (מרדכי פ' מי שמת), דהתביעה אינה דבר שיוכל להקנות, אלא צריך לכתוב ההרשאה על הממון שעליו התביעה (ד"ע בפירוש המרדכי).
שבועה: רמב"ם,שו"ע: אין כותבים הרשאה על שבועה.
ש"ך: הרמב"ם לשיטתו[1], אך לדידן שאין הרשאה תלויה בקנין (כדעת הרא"ש), אפשר להרשות גם על שבועה, וכן נוהגין.
תביעה: מרדכי,רמ"א: אדם שנתן התביעה לאחר בקנין – לא מועיל.
ב"י,ד"מ: כוונתו שהרשהו על התביעה, וביאר הד"מ שבשונה מהלוואה כאן לא מועיל משום שהתביעה אינה דבר ממשי ואלו דברים בעלמא.
ב"ח,סמ"ע,ש"ך: כוונתו שנתן התביעה לאחר במתנה, ולא מועיל משום שתקנת הרשאה היא רק עבור התובע ולא עבור מקבלי מתנות, ולכן כאן אין הקנין מועיל, אך להרשות על תביעה אכן אפשר. הש"ך הוסיף שלפי שיטת הרמב"ם פסק הרמ"א נכון, כיוון שדין תביעה כדין שבועה, אך לדידן לא.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ גם לאחר תקנת הגאונים, שתקנו באופן ספציפי במקום הצורך, אולם בשאר המקומות נשאר הדין הבסיסי, שהדבר תלוי בקנין.