פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכה ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
אם אמר שליח למלוה: הנה מעותיך ששלח לך פלוני בחובך בידי אך אני רוצה להחזיק בהם בשביל חוב שיש לי בידך, אם המלוה מודה לשליח שיש לו בידו ואין לו שאר נכסים שיגבה מהם זה חובו, והגיע זמן הלואתו, אין כח ביד המלוה לערער על המשלח ולומר: הפסדתני מעותי שמסרתם ליד מי שאיני יכול להוציאם מידו, שהרי המשלח יאמר: אף אם היו עדיין בידי היו מוציאין מידי מדרבי נתן הואיל ואין לך נכסים אחרים. אבל אם יש לו נכסים אחרים, המשלח כופהו לשליח ליתנם למלוה, שכל זמן שלא נתנם לו לא נפטר המשלח מהחוב, והשליח חוזר וגובה אותו ממנו (מהמלוה). וכ"ש אם אין המלוה מודה לשליח, שחייב ליתנם לו אפילו אם אין לו נכסים אחרים (בעה"ת).
שיטת הש"ך היא שיש שעבודא דר' נתן גם כשיש ללווה הראשון נכסים אא"כ יש פסידא ללווה השני, ולכן העמיד שמדובר כאן שהמלווה רוצה דוקא את המעות הללו, ויתן לשליח מעות אחרות תמורתן, או שרוצה אותם בינתיים ויותר מאוחר יפרע מעות לשליח, כי רק באופנים אלו יכול לעכב את השליח מלגבות מכח שדר"נ.
כשיש לשליח מיגו גם נגד המשלח: טור: מועיל, ואין השליח צריך לתת למלווה.
סמ"ע: הבינו כפשוטו שמדובר בטוען שיש למלווה חוב כלפיו.
ש"ך: מדובר שטוען שיש למשלח חוב כלפיו, אך אם טוען שיש למלווה לא מועיל המיגו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.