פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכו א

סעיף א[עריכה]

ראובן שהיה לו מנה ביד שמעון, בין מלוה בין פקדון, ואמר ליה במעמד שלשתן: מנה שיש לי בידך תנהו ללוי, בין שנתנו לו במתנה בין שנתנו לו בפרעון חובו^א, קנה (גיטין יג,ב), ואין ראובן ולא שמעון יכולים לחזור בהם, אעפ"י שעדיין עסוקים באותו ענין (רמב"ן). וכן אין הנותן יכול לחזור ולמוחלו למי שהוא בידו (ר"ת,רא"ש), ואפילו נולד לוי לאחר שהלוה ראובן לשמעון, קנה (גמ' שם).

א. בפרעון חובו: הרי"ף מביא דעה שבפרעון לא תיקנו מעמ"ש, והרי"ף הוכיח שתיקנו מהמעשה של הנהו גינאי בגיטין יד,א.

כתובה: תוס',רא"ש,רשב"א^[1],ש"ך: לא תיקנו מעמ"ש בכתובה, כי אפשר שלא תבוא לידי גבייה לעולם. הם דייקו זאת מב"ק פט,א שאמרנו שאשה פגיעתה רעה ולא אומרים לה שתמכור כתובתה, כיוון שודאי תמחל לטובת בעלה. קשה למה הגמ' לא הציעה שתמכור כתובתה במעמ"ש, הרי א"א למחול על קנין מעמ"ש, אלא ודאי לא תיקנו מעמ"ש בכתובה. הרמב"ן סובר שאכן אפשר למחול, כמובא בהמשך.

ר"ן: תיקנו. ש"ך – הר"ן הוא דעת יחיד.

מלווה שלא הגיע זמן פרעונה: ש"ך – מוכח מדברי הראשונים הנ"ל בגיטין שבכך כן תיקנו מעמ"ש, כיוון שבכך ודאי יבוא לידי גבייה, ואמנם תוס' והרא"ש בב"ק פט,א נימקו שלא תיקנו בכתובה משום שעדיין לא ניתנה להיגבות, ולפי"ז משמע שה"ה במלווה שעוד לא הגיע זמן פרעונה, מיהו לענין דינא נראה עיקר שכן תיקנו, וכן משמע מהשו"ע סע' יז.

הנותן מעות כדי לקנות סחורה: מהר"ם אלשך,ש"ך – לא תיקנו, כיוון שלא תיקנו אלא במקום שהממחה מסלק עצמו לגמרי ולא נשאר בידו שום זכות.

שער המשפט – ה"ה לנותן מעות כדי להלוות.

למחול: ר"ת,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: אינו יכול למחול. ראיה – בקידושין מח,א נחלקו חכמים ור"מ אם המקדש במלווה מקודשת, והגמ' מציעה כמה אפשרויות בהבנת מחלוקתם: או שנחלקו במלווה בשטר ובדברי שמואל שהמוכר בשטר יכול לחזור ולמחול, או שלכו"ע יכול למחול ונחלקו אם סמכה דעתה של האשה שבעלה לא ימחל ויפסידה, או שנחלקו במלווה ע"פ במעמ"ש ובדברי רב הונא שתיקנו מעמ"ש אף במלווה. כאן הגמ' לא הציעה לומר שנחלקו בדשמואל, וא"כ משמע שכאן ודאי לא מועילה מחילה.

רמב"ן: יכול למחול. הריטב"א והר"ן כתבו שכן גם דעת הרי"ף, ולכן השמיט את האוקימתא שנחלקו במעמ"ש, ואילו הכס"מ דייק שלרי"ף אינו יכול למחול מכך שסובר לקמן בסע' ט שהמקבל אינו יכול לחזור בו. הש"ך תמה על השו"ע שסתם כאן שאינו יכול למחול אע"פ שלקמן בסע' ט הביא את שתי הדעות ביחס לשאלה אם יכול המקבל לחזור בו, וא"כ משמע שהדינים אינם תלויים זה בזה, והרי הכס"מ כתב שהדינים תלויים זה בזה, וכן בב"י ציין לכס"מ. הש"ך עצמו הוכיח מהראשונים שאין הדינים תלויים זה בזה.

ש"ך: יתכן שיכול המומחה לומר קים לי כרמב"ן, ואף אם אינו יכול, מ"מ לענין קידושין ודאי יש להורות שמקודשת מספק^[2]. רעק"א כותב שבמקרה שאומר המומחה קים לי, יכול לוי המלווה לחזור על ראובן הלווה ולתבוע כספו מדין גרמי, ואין ראובן יכול לומר קים לי דלא כרמב"ן, כיוון שסו"ס הדין בספק הוא שיכול שמעון לומר קים לי, א"כ הוא גרם נזק ודאי ללוי^[3].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]