פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכו יא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יא[עריכה]
טען לוי שהיה שמעון עני והטעהו, וראובן אומר: עשיר היה והעני, אם החוב שנתחייב ראובן ללוי הוא בשטר, על ראובן להביא ראייה, ואם לא יביא ראייה, אם יש נאמנות בשטר גובה לוי חובו בלא שבועה; ואם אין בו נאמנות, ישבע לוי ויטול (רמב"ם). ואם היה מלוה על פה, נאמן ראובן בשבועת היסת לומר: עשיר היה באותה שעה (מ"מ).
כשהויכוח הוא אם לוי ידע שהוא עני:
גדולי תרומה: במקרה זה לא נאמן ראובן כלל, כיוון שאנן סהדי שלוי לא ידע ובכל זאת הסכים, דאטו בשופטני עסקינן, ולכן גובה ללא שבועה, ואפילו במלווה ע"פ שיש לראובן מיגו, הרי זה מיגו במקום עדים ואינו נאמן. הוא מדייק זאת מהשו"ע מכך שנקט דוקא מקרה שהויכוח הוא אם היה עני כבר מתחילה, ולא אם ידע שהוא עני. הש"ך דחה וענה שהשו"ע נקט את המקרה השכיח.
ש"ך: אין זה אנן סהדי דלא גרע מטענת מחלת לי, ולכן דינו כטענת מחילה, שבמלווה בשטר אמנם אינו יכול להשביעו שבועת הנוטלים (אישתבע לי דלא מחלת) אבל לאחר שיטול יכול לחייבו היסת, ובמלווה ע"פ נאמן במיגו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.