פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכט ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
חזר אחר הלוה ולא מצא כלום, צריך לישבע כתקנת הגאונים, שאין לו כלום, קודם שיפרע מהערב. וצריך לכלול בשבועתו שעדיין הוא חייב לו חוב זהא, שלא יעשו קנוניא על נכסי הערב (בעה"ת). ואינו יכול ליפרע מהערב עד לאחר שלשים יום מיום שנתחייב הערב לשלםב, אלא א"כ היה תנאי ביניהם (רמב"ם) (ע"ל סי' י"ג וסי' ק"ו).
א. שבועה שעדיין חייב: הסמ"ע ביאר שמדובר דוקא במלווה ע"פ, אך במלווה בשטר אפילו אם הלווה היה טוען שפרע הוא לא היה נאמן, ובשטר הדין הוא שהמלווה נשבע ונוטל כדין הטורף מלקוחות. בתשו' ושב הכהן כתב שדוקא בערב יכול לחייב את המלווה שבועה כפי שיכל הלווה לומר אישתבע לי, שכן כל שאינו יכול לגבות מהלווה אינו יכול לגבות מהערב, אולם בקבלן הוי איני יודע אם פרעתיך וחייב אפילו אם לא ישבע המלווה. והפת"ש כתב שמדברי הסמ"ע משמע שחיוב השבועה אינו מצד אישתבע לי אלא כדין הפורע מלקוחות ולפי"ז ה"ה בקבלן, אולם הוא תמה מניין לו שחייב כדין הפורע מלקוחות, ועוד שמהרמ"א בסע' טז לא משמע כן, אלא רק כשהלווה מכחישו וטוען פרעתי, צריך המלווה להישבע כדי ליטול מהקבלן.
ב. שלושים יום: הרמב"ם נימק דבריו, שלא יהא כוחו של הערב פחות משל הלווה עצמו. הב"ח סובר שמדובר דוקא באין לערב מעות או מטלטלין, שאז דינו כלווה שאין לו מעות שבי"ד נותנים לו שלושים יום לפני שיורדים לנכסיו, אך אם יש לו מעות חייב לפרוע מייד, אולם הש"ך סובר שמדובר אפילו ביש לו מעות, ודינו מקביל ללווה בשעת ההלוואה, כיוון שרק עתה התחייב, וסתם מלווה לשלושים יום.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.