פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכט טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו[עריכה]
קבלן, לעולם יפרע ממנו תחלה אם ירצה, אפילו יש נכסים ללוהא (ב"ב קעג,ב), אלא אם כן הלוה רוצה לפרעוב (נ"י סוף ב"ב והרשב"א ר"פ הניזיקין). ואין הלוה נאמן לומר: פרעתיג, דהוה ליה לקבלן להתנות (מרדכי סוף פ' ג"פ). (ונ"ל דהמלוה נשבע ונוטל).
א. יש ללווה זיבורית ולקבלן בינונית: לדעת הנ"י יכול לגבות מהבינונית של הקבלן, ולדעת המ"מ אינו יכול, כיוון שיכול לגבות רק ממה שהיה יכול לגבות מהלווה בפועל.
ב. כשהלווה רוצה לפורעו – ואז אינו יכול לגבות מהקבלן, גם אם יש לו בינונית וללוה יש רק זיבורית (שו"ת רשב"א).
ג. כשהלווה טוען פרעתי או כשאינו כאן: מהר"ם,רמ"א: הקבלן חייב.
מ"מ,ש"ך: הקבלן פטור.
ראב"ד,בעה"ת: לדעת הש"ך הם סוברים כמ"מ, אולם בתשו' ושב כהן סובר שהם מחלקים בין לווה הטוען פרעתי - שאז פטור כיוון שאם הלווה פטור א"א לחייב את הקבלן שהרי זהו חוב אחד – לבין לווה שאינו כאן, שאז חייב משום שזהו איני יודע אם פרעתיך (בשונה מערב שמתחייב רק אם הלווה לא פרע, וא"כ כשספק אם פרע הוי איני יודע אם התחייבתי, ולכן פטור כמבואר בסע' יב).
ש"ך: מכריע שהמע"ה.
פת"ש: מכריע שבלווה הטוען פרעתי המע"ה (כיוון שזוהי מחלוקת בין המהר"ם לבין הראב"ד, בעה"ת והמ"מ), ובלווה שאינו כאן הקבלן חייב (משום שאין הספק בדברי הראב"ד ובעה"ת מוציא מידי הפשיטות שבדברי המהר"ם, וא"כ המ"מ הריהו דעת יחיד).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.