פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קלג ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
במה דברים אמורים שהמחזיק נאמן, בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר. אבל בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר, ויש למערער עדים שהיה שלו, וראו אותו עתה ביד המחזיק, וזה אומר שהשאילו או שהשכירו, אע"פ שאין לו עדים היאך בא לידו, אינו נאמן לומר: לקוח הוא בידי ולא ממושכן הוא בידי, וצריך להחזירו (שבועות מו,ב), אפילו אם היה ג' שנים ביד המחזיק (ר' יונה), ואפילו מת המחזיק, מוציאין אותו מיד היורש (שבועות מו,ב) בלא שבועה (רמב"ם), (ויש אומרים דצריך (המערער) לישבע וליטולא) (רמב"ם פ"ח מטוען בשם הגאונים והראב"ד וכנ"ל עיקר). ואם טען היורש טענת ודאי ואמר: בפני נתנו למורישי או מכרו לו, הרי המערער נשבע היסת (רמב"ם).
א. שבועה בגבייה מהיורשים: רמב"ם,שו"ע: לא צריך להישבע כלל כשמוציאין מידם דברים העשויים להשאיל. כיוון שהיורשים שמא ונשבעים היסת רק כנגד טענת ברי.
גאונים,ראב"ד,רמ"א: צריך להישבע. הראב"ד כתב שנשבע בנקט"ח, והד"מ הבין שכן גם דעת הגאונים.
סמ"ע: לדעת הגאונים והרמ"א צריך להישבע היסת. טענינן ליתומים ולכן נחשבים כטענת ברי.
ש"ך: לדעת הרמ"א צריך להישבע בנקט"ח שהרי כך הבין הד"מ בדעת הגאונים, אולם ברמב"ם מבואר שלפי הגאונים צריך להישבע היסת.
ש"ך: צריך להישבע היסת. כדעת הגאונים כפי שמובאים ברמב"ם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.