פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קלג ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו[עריכה]
במה דברים אמורים שדברים העשויים להשאיל ולהשכיר נאמן המערער, כשטוען: השאלתים או השכרתים לך. אבל אם טוען: גנובים הם ממני, אינו נאמן, אלא אם כן יצא לו שם גניבה בעיר, כמו שיתבאר בסימן שנ"ז ושס"ד (טור) (ונתבאר לעיל סימן צ').
טוען גנובים: מדברי הטור והשו"ע וכן מהרמ"א שלא השיג משמע שלדעתם גם בטוען גנובים בסתם אינו נאמן אע"פ שלא טען "אתה גנבת" או "פלוני גנב", וראה בסיכום על הסעיף הבא שלדעת הש"ך התוס' והרא"ש[1] סוברים שנאמן אף בטענת גנובים, והש"ך פסק כמותם, וא"כ יוצא לכאורה שהם חולקים על סעיפנו. אמנם הנתיבות סובר שהרמ"א בסעיף הבא פסק כתוס' (והשו"ע לא), ומחלק שפסק כך רק במקרה שהמוחזק טוען שקנאם מאחר, אולם כשטוען שקנאם מהמערער, אם יטען המערער גנובים הם צריכים לומר שהמוחזק גנבם בעצמו, וכנגד זה קיימת החזקה "אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן", ולכן אינו נאמן. אולי גם הש"ך סובר לחלק כך, ולכן לא השיג במפורש גם על סעיפנו, אך מהנתיבות משמע שאכן חולק. אפשר להסביר שהש"ך אינו חולק מטעם נוסף, שהרי נימק לקמן שנאמן ולא הוי מיגו להוציא משום שמשלם דמים כנגד החפץ, וא"כ אצלנו שהמוחזק טוען שקנאו מהמערער לא שייכת תקנת השוק ואינו משלם לו דמים, וא"כ שוב הוי מיגו להוציא[2].
כשיצא שם גניבה: ב"ק קיד,ב: בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו נאמן אף לטעון גנובים אם יצא שם גניבה בעיר.
רמב"ם,שו"ע שנז,א: וכן בכלים העשויים להשאיל ולהשכיר, אף אם בעה"ב עשוי למכור.
הרמב"ם כתב שאם יצא שם גניבה בעיר נאמן בעל הכלים לטעון גנובים אם אינו עשוי למכור, ובכלים העשויים להשאיל נאמן אף אם עשוי למכור. הב"י והש"ך הבינו שגם דבריו לגבי כלים העשויים להשאיל מוסבים על "יצא שם גניבה" ורק אז נאמן לטעון טענת גניבה, אולם הב"ח והסמ"ע הבינו שבכלים העשויים להשאיל נאמן אף כשלא יצא שם גניבה. והקשה עליהם הש"ך מדברי הרמב"ם שבסעיפנו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ שבועות מו,ב
- ↑ הש"ך הביא טעם נוסף לכך שלא הוי מיגו להוציא, והוא שכיוון שמכיר כליו העשויים להשאיל ועדים מעידים שהיו שלו הוא נחשב המוחזק. ולפי טעם זה יוצא שכן נחלקו גם על סעיף זה, אולם הש"ך כתב שהעיקר כתירוץ הראשון, וקצת תימה שלא ציין שנפק"מ גדולה קיימת בין הטעמים – האם תוס' והרא"ש חלוקים על סע' ו. ומענין שהנתיבות בחידושים (סקי"ז) בהביאו את דברי הש"ך נקט את שני הטעמים ועפי"ז כתב שה"ה במתנה, ולפי"ז יוצא שאכן יחלוק על סעיף ו, אולם הקצות כתב שלדברי הש"ך במתנה אינו נאמן. דיוק לטובת הנתיבות ניתן להביא מדברי הש"ך בסוף סקי"ג, שמסכם ההלכות וכותב: "נאמן לומר נגנבו ממני במיגו שהיה אומר השאלתיו או השכרתיו לך ומוציאין מידו, ואם טוען שלקחה מחזיר הדמים". משמע שהשאלה אם טען שלקחה או לא משפיעה רק על הדין אם צריך לשלם לו, ולא על עצם הנאמנות של המערער להוציא מידו.