פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קנג ב

סעיף ב[עריכה]

הוציא את הזיז ולא מיחה בו בעל החצר, לאלתר הרי החזיק בעל הזיז (רמב"ם). (ומשתמש בו ומונע בעל החצר להשתמש בו) (טור סע"ב). הגה: וי"א דכל חזקות אלו בעינן ג' שנים, וכל שלא החזיק ג' שנים יכול למחות. וכן בעינן שיבא בטענה, כמו בחזקת קרקע (טור בשם ר"ת והרא"ש), וכמו שנתבאר לעיל בסימן קמ"ו סעיף ט'. וי"א דבזיז שאין בו טפח לא מהני חזקה כלל, ויכול בעל החצר למחות בו כל זמן שירצה; ואם לא מיחה בו והניחו מרצונו, בעל החצר יכול להשתמש בו אבל לא בעל הזיז (טור בשם הרמ"ה והר"י ברצלוני והרא"ש).

חזקת תשמישים: רמב"ם,שו"ע: הוי חזקה לאלתר ואפילו ללא טענה. כוונת המשנה היא שיש לו חזקה לאלתר.

רשב"ם,רא"ש: רק לאחר שלוש שנים, ודוקא כשטוען שקנה או קיבל.

רמ"א: עיין סעיף טז.

לאלתר: מהי ההגדרה המדוייקת ל"לאלתר" בשיטת הרמב"ם והשו"ע? הגמ' בב"ב ס,א כותבת שבסתימת חלון הוי חזקה לאלתר, כיוון שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק, אמנם בפתיחת חלון לא הוי חזקה לאלתר. הרמב"ם בפיה"מ והטור כתבו לגבי פתיחת חלונות ושאר הרחקות נזיקין שהוי חזקה מכי מתברר נזקו. הריב"ש, הסמ"ע והנתיבות חילקו בין סתימת חלונות שהוי חזקה מיד לבין פתיחת חלונות ושאר הרחקות שצריך לחכות עד שיתברר נזקו, משום שבהן לוקח זמן עד שהניזק מבין את משמעות הנזק. הקצות כתב שגם לסתימת חלון יש אותו דין ואין הכוונה לאלתר ממש, שהרי הרמב"ם כתב דין חלונות ודין שאר הרחקות ביחד ולא חילק ביניהן. עיין בטבעת החושן שתמה שהרי הגמרא במפורש חילקה בין סתימת חלונות לפתיחתם, וגם מדברי הרמב"ם אין ראייה, שהרי הוא עוסק בפתיחת חלונות.

משנה: הזיז, עד טפח - יש לו חזקה, ויכול למחות; פחות מטפח - אין לו חזקה, ואין יכול למחות.

יותר מטפח יש חזקה: רמב"ם,שו"ע: מדובר במשנה לענין שאסור לבעל החצר לבנות סמוך לזיזו, ואם בונה יכול בעל הזיז למחות בו, ובכך יש חילוק בין טפח לפחות, אבל לענין שיוכל בעל הזיז להשתמש בזיזו, אפילו בפחות מטפח יש לו חזקה (לאלתר – הרמב"ם לשיטתו). הסמ"ע מפרש שאסור לו דוקא כשבניינו יסיר הזיז, אך רשאי לבנות תחת הזיז, ואילו הט"ז והנתיבות מפרשים שאסור אף תחת הזיז, ובניין המסיר את הזיז אסור אפילו בפחות מטפח.

רשב"ם,רא"ש,רמ"א: מדובר גם לענין השימוש בזיז, וגם בכך רק אם הוציא טפח תועיל חזקתו (לשיטתם מדובר בג' שנים ובטענה), ויוכל למחות בבעל החצר מלהשתמש בזיזו^[1].

פחות מטפח: נחלקו האמוראים בגמ' אם דברי המשנה שאינו יכול למחות מוסבים גם על בעל החצר או רק על בעל הזיז. רב יהודה סובר שגם בעל החצר לא יכול למחות כיוון שהוא קטן ואין תשמישו קבוע, ויכול בעל הזיז לומר שיחזיר פניו בשעת השימוש, אולם רב הונא סובר שבעל החצר כן יכול למחות בטענה שלפעמים יפחד ליפול ויסתכל ובכך יזיקו בראייה, וכן פסקו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והשו"ע.

א. סמ"ע – ולדעת הרמב"ם והשו"ע שחזקת תשמישים הינה לאלתר, דוקא אם בעל החצר מוחה בו מייד, אסור לבעל הזיז להשתמש.

מדוע המחזיק בנזק פטור מתשלומים?

הנתיבות שואל מדוע המחזיק בנזק פטור מלשלם (לשיטת הרמב"ם והשו"ע שמדובר במחזיק ללא טענה), ולא חייב מדין מזיק כמבואר בב"ק כז שהמניח גחלת על בגד חברו בפניו ושתק חייב לשלם, וכן מדוע לא חייב מדין נהנה כמבואר ברמ"א שסג,י שהאומר דור בחצרי, הדר צריך לשלם^[2]. לגבי דין מזיק מתרץ שרש"י נימק שחייב למרות שחברו שתק, כי חברו חשב שלמחר יתבענו. אצלנו ההיזק לא מבורר בשעת עשייתו אלא מעט כל יום עד שאי אפשר לשומו, ולכן לא מסתבר שחשב שיתבעו למחר. לגבי דין נהנה מתרץ שדוקא כשהמהנה התחיל ואמר דור עימי, כוונתו היתה על התשלומים, אבל כשהנהנה התחיל להשתמש, והאומדנא מוכחת שכוונתו בחינם וחברו שתק, אומרים שהסכים בחינם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]