פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנג יז
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יז[עריכה]
היתה הקורה סוכת עראי, כל ל' יום לא החזיק בה סתם, שהרי ראובן אומר: לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי. לאחר ל' יום, החזיק, שאין זה עראי. ואם סוכת החג היא, כל שבעת ימי החג לא החזיקא, לאחר שבעה, החזיק. ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט, מיד החזיק, והוא שיביא ראיה שראובן סייע עמוב, או ראה ולא מיחה (שם ע"ב ע"פ פי' הרמב"ם).
א. בימי החג: הרמ"ה כותב שאמנם לא החזיק לימות החול אמנם לימות החג הוי חזקה, וא"א למונעו באמצע החג. ועיין בפס"ד ירושלים[1] ש"משמע בהגהת תוס' שברש"י שם שאם ניכר ממעשיו שקבעה לצורך ימי החג בכל שנה (כגון שהשאיר סוכתו לאחר שבעה), יש לו חזקה לשבעת ימי החג גם בשנים אחרות, ולאו דוקא לשנה זו עצמה".
ב. יביא ראיה: האחרונים מקשים מדברי הרמב"ם והשו"ע קנה,מג, שאם טען הניזק שמחה או שלא ידע, על הניזק להביא ראיה. כנה"ג תירץ שהרמב"ם כתב כן דוקא בדברים שלאלתר הוי חזקה בגלל עצם הפתיחה או הנעיצה, משא"כ בקורות סוכה שעצם נעיצתן אינו מהווה חזקה אלא רק תוספת הטיט. עוד תירץ שהרמב"ם כתב כן דוקא בדברים שקרוב לודאי שראה הנזק מייד, אבל בקורה יתכן שלא ראה שחיברה בטיט. הנתיבות מתרץ שדוקא בדברים שהמזיק עושה בתוך שלו אין צריך ראיה כיוון שהוא מוחזק בשלו, משא"כ אצלנו שבא להשתמש בכותל חברו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ א עמוד רה