פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנד כה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כה[עריכה]
אם פתח בתקרת עלייתו כעין ארובה ומשם נכנס אור לביתו, אם בא שכנו לבנות אינו צריך להרחיק כללא (שו"ת רשב"א). הגה: ראובן שבנה בביתו חדר לאוצר יין ושמן וצריך אויר לקרר היין, ובא חבירו לבנות כותל כנגדו, יכול ראובן למחות בו אע"פ שהרחיק ד' אמות, דמאחר שהחדר מוכן לאוצר ועשאו בביתו ברשות, אין חבירו רשאי לעשות לו היזק בבניינוב (ב"י בשם הרשב"א).
א. הטעם – כשחלון פתוח לכיוון חצר, החצר משועבדת לו לאויר ולאור, אולם כשפתוח כלפי מעלה, אין החצר משועבדת לו.
ב. אויר לאוצר: בסימן קנה,יד פסק הרמ"א לגבי דוושא, שצריך להרחיק רק כשקנו הקרקע מההפקר או מהמלך, ולכן זכה הראשון גם בד' אמות שליד הכותל (ומהשו"ע שם משמע שפסק כראשונים שמדובר בכל גוונא). עפי"ז כתבו הקצות והנתיבות שגם אצלנו מדובר דוקא בקנו מההפקר, שהרי גם מניעת אויר זה גרמא כמו מניעת דוושא (וא"כ היכולת היחידה לחייב להרחיק היא כשקנה מהפקר שאז זכה בשטח שליד הכותל שיהיה משועבד לכותל).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.