פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנה יט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יט[עריכה]
החופר בור לתוך שדהו ומכר חצי השדה, ובא הלוקח לחפור גם הוא בור, צריך להרחיק כל שיעור הרחקה אפילו אם היתה עשויה לבורות, כיון שהראשון בהיתר עשה, שהרי בשלו חפר (עפ"י יח,ב). הגה: וכן מותר לעשות בכל נזקין אלו בשלו, בשאין שם דבר הניזוק, חוץ מחפירת בור אצל שדה העשוייה לבורות (טור בשם ר"ח והתו' והרא"ש). ויש חולקין בזה (שם בשם רש"י והרי"ף).
בסוגיית חרדל, ר"ח ור"ת סוברים שלמסקנת הסוגיא (בתירוץ: "קא סברי רבנן על המזיק להרחיק עצמו") רבא אסר להקדים ולסמוך דוקא בור, משום שכל מרא ומרא מרפה את הקרקע, אך בשאר נזיקין מותר להקדים ולסמוך. רש"י והרי"ף לעומת זאת סוברים שגם למסקנה אין להקדים ולסמוך שום נזק (ולהלכה איסור זה שייך רק בגירי, שכן קיי"ל כר' יוסי). הרמ"א הביא את שתי הדעות והנתיבות פסק שהלכה כר"ח, וכתב שכן פסק גם השו"ע. נראה שלמד זאת מפסיקת השו"ע לגבי מוכר, שכיוון שעשה בהיתר אינו צריך להרחיק בורו, וזה תואם להסבר ר"ח שהגמ' חזרה בה מהאוקימתא של מוכר, אך לרש"י ולרי"ף אף מוכר צריך לסתור בורו ולהרחיקו, אמנם צ"ע כי בבור ששניהם נחשבים מזיקים גם רש"י והרי"ף מודים שאינו צריך לסתור בורו, כמבואר בתוס' בדעתם, וכן מהגר"א כאן מוכח שהלכה זו היא אף לרש"י ולרי"ף.
לגבי הסרת הנזק לאחר שיונח הדבר הניזוק (לפי שיטת ר"ח ור"ת) עיין בסיכום לסימן קנה,לא.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.