פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו טו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קעו טו

סעיף טו[עריכה]

השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב, כל אחד מהם מעכב על חבירו, ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או עד שיכלה ממון השותפות; ואין אחד מהם יכול ליטול מהקרן ולא מהשכר, עד סוף הזמן^א (רמב"ם). הגה: ואם שינה או פשע תוך הזמן, או עבר על תנאו, אפילו הכי אינן יכולין לחלוק, אלא משלם מה שהפסיד^ב (ב"י לדעת הרמב"ם); ודלא כיש חולקין בזה (מרדכי פרק מי שהיה נשוי).

א. פירוק שותפות לפני הזמן: רמב"ם,שו"ע: אין אחד יכול לכוף את חברו לחלוק לפני הזמן שנקבע. הב"י כתב שלמד זאת מב"מ קה,א שנאמר שם ששניים שקיבלו יחד עיסקא אינם יכולים לכוף לחלוק. תוס' והרא"ש כתבו שדוקא שניים שקיבלו עיסקא יחד אינם יכולים אך אחד שקיבל עיסקא יכול לחזור בו כדין פועל ואילו בעה"ב אינו יכול לחזור בו כיוון שהלווה והפקיד כסף לזמן. הב"י הבין מכך שלדעתם גם שותפים יכולים לחזור ולכוף לחלק, אמנם בבה"ב חזר וכתב שאינו מוכרח וכן הד"מ כתב שהם מודים לרמב"ם ויש לחלק בין מקבל עיסקא ופועל לבין שותפים, וכן מוכח מהטור ומהשו"ע שהביאו דברי הרמב"ם לגבי שותפים ללא חולק ומאידך הביאו את דברי התוס' לגבי מקבל עיסקא ללא חולק (סע' כג).

נ"י: יכולים לכוף. מכך שמדובר דוקא על שותפים שקיבלו יחד עיסקא מאחר משמע ששותפים המתעסקים משל עצמם כן יכולים לכוף לחלוק.

ב. שותף ששינה: ב"י ברמב"ם,רמ"א: אין השני יכול לכופו לחלוק, אלא רק לשלם את מה שהפסידו. צ"ע מסע' ז ששם פסק הרמ"א את דברי המרדכי, שאם שינה בטלה השותפות, וכן פסק השו"ע בסע' מא^[1], ואולי יש לחלק שדוקא שם יכול לחזור משום ששם לא הביא כלל את חלקו בשותפות ושינה דעתו והחליט ששוב אינו רוצה להשתתף, ובכך קיבל את דברי המרדכי ששינוי מבטל השותפות.

מרדכי: יכול השני לכופו לחלוק.

נתיבות: תלוי במחלוקת לגבי שתל של יחיד בסי' שו,ח, אם הוא נחשב כמותרה ועומד. לפי הדעה שהריהו כמותרה ועומד אפשר לכופו לחלוק אך דוקא בהפסד שאינו חוזר, כגון שלא הסכים לתת חלק מהכסף, שאז לא ידוע כמה היו מרויחים ולכן זה נחשב הפסד שאינו חוזר, ואילו בהפסד החוזר אי אפשר לכוף, ולדעה שאינו כמותרה ועומד אפי' בהפסד שאינו חוזר אי אפשר לכוף. וכתב שיתכן שהרמב"ם והמרדכי שניהם סוברים שהריהו כמותרה ואינם חלוקים אלא הרמב"ם עסק בהפסד החוזר והמרדכי בהפסד שאינו חוזר. עוד כתב, שמדובר כאן דוקא כשהשותף כבר הביא את הכסף או שעשה קנין – לשיטתו בסע' ג.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]