פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו מ

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קעו מ

סעיף מ[עריכה]

בני כרך שקנו ספר תורה בששים דינר, והתנו שאם ילך אחד מהכרך להתיישב במקום אחר שהנשארים יתנו לו חלקו, ועתה רוצה אחד לצאת ושואל חלקו לפי מה שהוקרו הספרים, והנשארים אומרים שלא יתנו חלקו כי אם לפי מה שקנו בתחלה, הדין עם הנשאריםא (תשו' מיימוני). הגה: ראובן ושמעון היה להם שותפות ביחד, והיה להן שטרות, ונתחייבו מס לקהל ולקחו הקהל השטרות בעד מס של ראובן, חייב לפרוע לשמעון חלקו, ולא יכול לומר: תנכה גם כן חלקך במס, כי מאחר שניכה מן השטרות ופרע בהן חובו צריך לשלם לשמעון, ולא יכול לפרוע בעד שמעון שלא ברצונו (הרא"ש כלל פ"ט סימן ט'). ראובן קנה סחורה והניח לשמעון ולוי ויהודה, לכל אחד רביעית לריוח ולהפסד, ואחר כך הפסידו בסחורה ארבע מאות, וחזרו בהם שמעון ולוי ונתנו לראובן שלש מאות, אם יהודה רוצה לחזור צריך ליתן מאה לראובןב, דלא נשתתפו אלא על הריוח מן הסחורה אבל לא מה שיקנה אחד משותף חבירו. שותפין הרבה יחד, אין אחד יכול להסתלק רק מדעת כולןג. (כלל הנ"ל סימן ט"ו). מי שמקבל מחבירו סחורה להוליכה למקום אחר ולחלק בריוח, ובתוך זמן (קודם) שמוליכה זל הסחורה בכאן, מחשב הסחורה לפי מה ששוה בשעה שמוליכה, ולא בשעה שקבלה (רבינו ירוחם נתיב כ"ז ח"א).

א. לפי שער הקנייה: תשו' מיימוני: נימק שהאומדנא היא שלכך התכוונו, ואף אם יש בכך ספק, כיוון שהספר נשאר אצלם הוא נחשב המוציא כמוכח מב"מ קי,ב[1].

ב. מדובר באופן שאין יהודה יכול לעכב על שמעון ולוי מלהיפרד, כגון שראובן נשתתף קודם עם כל אחד בפני עצמו ולא עם כולם בבת אחת (ב"י).

ג. הכוונה שאינו יכול למכור להם חלקו אם אינם רוצים, אך לקחת חלקו לביתו יכול (מדעתם או בפני שלושה, כמבואר בסע' יח) (ש"ך).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. יתומים אומרים אנו השבחנו ובע"ח אומר אביכם השביח, על היתומים להביא ראיה משום שהקרקע בין כה וכה נגבית, וא"כ המלווה נחשב המוחזק.