פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפב יא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יא[עריכה]
אמר ליה: מכור שדה, ולא פירש, אפילו מכר למאה ממכרו קיים (שם). במה דברים אמורים, כשמכרה בשטר א' (ר"י), או כשמכרה בב' שטרות והחתימם השליח. אבל אם מכר לשנים בשני שטרות, ולא החתימם השליח, מכרו בטל (ר"ת,דלא כר"י).
גמרא: סתמא, מאי? רב הונא אמר: לאחד - ולא לשנים, רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו: לאחד - ואפילו לשנים, לאחד - ואפילו למאה. הלכה כרב חסדא.
קשה – מה ההבדל בין איבעיא זו לאיבעיא הקודמת לכך בגמרא שלא נפשטה "אמר ליה זיל זבין לי כורא, ואזיל וזבין ליה ליתכא", ועוד שבקודמת פסקו הראשונים והשו"ע שהמקח בטל וכאן פסקו שחייב.
ר"י: כאן מדובר שמכר בשטר אחד, ואין בעיה של אפושי שטרות אלא רק של אפושי בעלי דינים.
ר"ת: הבעיה של אפושי שטרות המוזכרת באיבעיא הקודמת אינה מצד שיזולו נכסיו אלא שלא יצטרך לחזר בכל שטר אחר עדים וקנין, וכאן מדובר שכבר החתים את השטרות בעדים וקנין.
רי"ף,רמב"ם: פסקו את שני הדינים ולא חילקו. הרא"ש והב"י יישבו שצריך לחלק בדעתם כדברי ר"י או כר"ת. והנתיבות יישב שבאיבעיא הראשונה כיוון שהמשלח הזכיר בפרוש כור והשליח שינה ומכר לתך המקח בטל (כמו באומר כור בשלושים), משא"כ באיבעיא השנייה שאמר "מכור שדה" סתם ולא ציין מידה יכול למכור אפי' להרבה בני אדם ולא חוששים לאפושי שטרות.
שו"ע: פסק כר"ת.
סמ"ע: העיקר כר"י, ותימה על הרמ"א שלא הביאו.
נתיבות: נראה שפוסק כחילוקו בין מציין מידה לאינו מציין.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.