פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצא ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
במה דברים אמורים, במוכר שדהו מפני רעתה; אבל בשאר קרקעות, אף על פי שהגיע שטר המכר בעדים לידו, לא קנה עד שיתן דמים.
משנה: נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף, בשטר ובחזקה.
גמרא: אמר שמואל: לא שנו אלא בשטר מתנה, אבל במכר - לא קנה עד שיתן לו דמים. מתיב רב המנונא: בשטר כיצד? כתב לו... שדי מכורה לך, שדי נתונה לך - הרי זו מכורה ונתונה! הוא מותיב לה, והוא מפרק לה: במוכר שדהו מפני רעתה. רב אשי אמר: במתנה ביקש ליתנה לו, ולמה כתב לו לשון מכר? כדי ליפות את כוחו.
רש"י,תוס',ר"ן: רב אשי חולק על רב המנונא (ולפיו יש בבריתא רק מקרה אחד - שכתב גם 'שדי מכורה' וגם 'שדי נתונה' כדי ליפות כוחו).
↵ ב"י - לפי"ז כיון שהלכה כרב אשי, להלכה אפי' במוכר שדה מפני רעתה לא קנה עד שישלם.
רמב"ם,שו"ע: במוכר שדה מפני רעתה, קונה בשטר ללא דמים. ב"י - רב אשי לא בא לחלוק אלא רק לומר תירוץ נוסף, או שבא לחלוק, ובכל זאת פסק הרמב"ם כרב המנונא, משום שמצאנו שהגמ' מאמצת חילוק זה (בענין אחר) בב"מ עז,ב לגבי עייל ונפיק אזוזי.
מקצת דמים: ר"ן,ב"י - יש מי שאומר שלא קנה עד שיתן כל הדמים, ואע"פ שבקנין כסף קנה, אם נתן מקצת הדמים ולא עייל ונפיק, יש לחלק ששם נותן הדמים לצורך קנין, ולכן אם לא עייל ונפיק מוכח שנתרצה להקנות במה שקיבל. הר"ן כותב שבמשיכה וחזקה קנה היכא דלא עייל ונפיק, כיוון שבא המקח לרשות לוקח, וא"כ אם בכל זאת לא עייל ונפיק מוכח שגמר ומקני, אך בשטר, שהמקח לא בא לרשות לוקח, המוכר אומר שכשיבוא לרשותו ישלם ולכן לא נפיק.
שטר שיש בו קנין: רשב"א: גם בשטר שיש בו קנין, לא קנה עד שיתן הדמים. ראיה - רשב"ג אמר בב"מ עז,ב שמלמדים אותם שלא יחזרו בהם ע"י שיכתוב בשטר שאת שאר הדמים הוא זוקף עליו במלווה. משמע שאין אופן אחר שמועיל לכך שלא יוכלו לחזור בהם.
רמב"ם,בה"ב: קנה.
כשהתנו לקנות בשטר לבדו: מהר"י בן לב,מהרי"ט: הסתפקו.
מ"מ,ב"י,נתיבות: מועיל, וקונים אף לפני נתינת הדמים.
כסף ללא שטר, במוכר מפני רעתה: מהר"י בן לב: הסתפק.
מהרי"ט,נתיבות: לא מועיל. שטר בלי כסף מועיל כי החיסרון הוא בסמיכות דעת המוכר כל עוד לא קיבל דמים, ובמוכר מפני רעתה גמר דעתו להקנות, אך בכסף בלי שטר החיסרון הוא בסמיכות דעת הלוקח, ובמוכר מפני רעתה כ"ש שלא סמכה דעתו.
רשב"א: מועיל (הו"ד בפת"ש קצ,ו).
דמי השטר ושכר סופר: הקצות כתב שבגיטין דף כ' מבואר ששטר קנין צריך להיות של המוכר משום שצריך 'ספר מקנה', ואע"פ שעל הלוקח לשלם שכר סופר, צריך לחזור ולהקנותו למוכר לפני הקנין, ומשום שהיום לא נוהגים כן, שטרות שלנו אינם טובים לקנין אלא רק לראיה. הנתיבות דחה שרק גוף הנייר והדיו צריכים להיות של המוכר ולא שכר הסופר, ורק בגט צריך הבעל לתת את שכר הסופר שנאמר 'וכתב' - הבעל צריך לכתוב. בספר טבעת החושן כתב שזו גם דעת הקצות, ותמה על השגת הנתיבות.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.