פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצג א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
כל המחובר לקרקע שצריך לקרקע, הרי הוא כקרקע ונקנה בכסף או בשטר או בחזקה. אפילו לא נתכוין לקנות הקרקע, אלא החזיק בקרקע לקנות המחובר בו, או נתן כסף בעד הקרקע כדי לקנות המחובר בו, קנה, אע"פ שלא קנה הקרקע. (ב"ב פז,א). אבל אם אינו צריך לקרקע, כגון ענבים העומדים ליבצר, ה"ז כמטלטלין לקנין, ויש להם אונאה. (ויש חולקין ואומרים דאפילו אין צריך לקרקע דינן כקרקע) (טור).
שבועות מב,ב: ענבים העומדים להיבצר לדעת ר"מ הרי הם כבצורים ולדעת חכמים הרי הם כקרקע.
כתובות נ,ב: ההוא דאתא לקמיה דרב יוסף, אמר להו: הבו לה מתמרי דעל בודיא. אמר ליה אביי: אילו בעל חוב הוה, כי האי גוונא מי הוה יהיב ליה מר? אמר ליה: דחזייא לבודיא קאמינא. סוף סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי! דצריכא לדיקלא קאמינא.
רי"ף,רא"ש,ראב"ד: הלכה כחכמים שהרי הם כקרקע. כן משמע ברי"ף וברא"ש מכך שהביאו את המשנה ולא כתבו עליה כלום, וא"כ מסתמא סברו שהלכה כרבים. תוס'[1] – ולא קשה מכתובות כי בע"ח שאני, משום ששם הטעם הוא שאין הבע"ח סובר עליהם כקרקע.
ר"ח[2]: הלכה כר"מ, כמוכח מהסוגיא בכתובות.
ר"י מיגש: הלכה כחכמים, אך הם סוברים זאת דוקא לגבי שומרים, משא"כ לענין אונאה ושאר עניינים שמוכר לו במטרה שיבצרם, ולכן דינם כמטלטלין. לפי"ז הסוגיא בכתובות היא אליבא דכו"ע.
רמב"ם: הרי הם כמטלטלין לענין כפירה והודאה (כלומר, מו"ב), אך בתנאי שאינם צריכים לקרקע. המ"מ בפי' הראשון ביאר שפסק כר"מ וסבר שהם נחלקו באינם צריכים לקרקע, ובפי' השני ביאר שפסק כחכמים וסבר שהם נחלקו דוקא בצריכים לקרקע. והב"י והש"ך ביארו שסבר כר"י מיגש. ומה שכתב בתנאי שאינם צריכים לקרקע כוונתו שעומדים להיבצר, ואין זה תנאי נוסף.
להלכה: שו"ע: כתב כאן לענין מו"ב כלשון הרמב"ם, וכ"כ בסי' קצג לענין אונאה, אולם בסי' שא לענין שומרים סתם דינם כקרקע.
רמ"א: השיג בסי' קצג, וכתב שאפי' אי"צ לקרקע דינם כשומרים.
ש"ך: השו"ע פסק כר"י מיגש שבשומרים העומדים להיבצר דינם כקרקע ובשאר עניינים דינם כמטלטלין, והרמ"א פסק כתוס' שאף בשאר עניינים דינם כקרקע, וכן הלכה. וכאמור לעיל, הלשון אינם צריכים לקרקע משמעותה שעומדים להיבצר, ואין בכך תנאי נוסף. וביאר שאמנם הרמ"א השיג דוקא בסי' קצג אך ה"ה כאן אלא שסמך על דבריו שם.
סמ"ע: אכן נחלקו השו"ע והרמ"א אם הדין של חכמים שהרי הם כקרקע נאמר דוקא בשומרים או גם בשאר עניינים, אך כל זה דוקא בצריך קצת לקרקע, אבל באי"צ כלל לכו"ע הרי הם כמטלטלין ואפי' בשומרים. לכן הרמ"א לא השיג אצלנו, כיוון שאצלנו מדובר באינם צריכים כלל.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.