פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצח טו
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו[עריכה]
הנותן דמי המטלטלים או מקצתן, וחזר בו הלוקח וא"ל המוכר: בוא וטול מעותיך, הרי המעות אצלו כמו פקדון, ואם נגנבו או אבדו אינו חייב באחריותן. אבל אם חזר בו המוכר ואמר ללוקח: בא וטול את שלך, הרי המעות ברשותו וחייב באחריותו, אפילו מאונסים גדולים, עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר לו אח"כ: בוא וטול את שלך, ואז אי איתנהו בעין הנך זוזי ממש דיהיב ליה לוקח, פטור; אבל אם הוציאם וייחד אחרים תחתיהם וקבל מי שפרע, י"א שחזרו הלואה וחייב, אפילו באונסים, עד שיבאו לרשות לוקח. ויש מי שאומר שאפילו הוציאם, כיון שקבל עליו מי שפרע ונותנם לו, אף על פי שלא רצה הלוקח לקבלם, פטור.
מעמד המעות קודם המשיכה:
לפני שחזרו מהמקח: ב"מ מח,א: נתנה לספר לא מעל עד שימשוך. הגמרא שם הביאה מכך ראיה לר"ל שמעות לא קונות מהתורה, וכותבים התוס' בהסברם הראשון בדף מג,א שלפי רב הונא שהיתר תשמיש מחייב באונסים, צריך לומר שאסור למוכר להשתמש במעות קודם המשיכה, כי אם היה מותר היה שוכרם מועל כבר בנתינת המעות. ומסבירים שאין כאן חשש שמא יאמר המוכר נשרפו מעותיך, כיון שצריך להטמינם בקרקע, ואז אין חשש שישרפו. ובהסבר השני כותבים התוס' שאכן מותר להשתמש במעות, ודוקא לפי ר"ל שמעות לא קונות מהתורה אסור, אבל לר' יוחנן אע"פ שחז"ל הפקיעו קנין מעות, הם הפקיעו רק לגבי החפץ אך לא לגבי המעות. לפי ר' האי, הרי"ף, הרמב"ם והשו"ע לגבי מעמד המעות לאחר שחזרו בהם, מוכח שסוברים כהסבר השני בתוס'. הרא"ש כתב את שני ההסברים, אך סיים שלדידן אין נפק"מ לפי דברי ר"ת שפסק שאנו חשובים כשולחני לפי שרוב עסקינו בריבית.
לאחר שחזרו מהמקח:
כשהמוכר חזר: ב"מ מט,א: ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי, לסוף אייקר שומשמי, הדרו בהו ואמרו ליה: לית לן שומשמי, שקול זוזך. לא שקיל זוזיה, איגנוב. אתו לקמיה דרבא. אמר ליה: כיון דאמרי לך שקול זוזך ולא שקלית - לא מבעיא שומר שכר דלא הוי, אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי... אמר רב פפי... אמר ההוא מרבנן... ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, והוה יתיבנא ואתא ההוא גברא וקאי אבבא. אמר לי: אית לך שומשמי לזבוני? אמרי ליה: לא. - אמר לי: ליהוו הנך זוזי בפקדון גבך, דהא חשכה לי. - אמרי ליה: הא ביתא קמך. לפי הלישנא הראשונה המעות נתנו תמורת מקח, ולפי השניה המעות הופקדו.
ר' האי,רי"ף,רמב"ם,שו"ע: הלישנא השניה (רב פפי) באה לחלוק על הראשונה. לפי הראשונה מעות שניתנו למקח, אם המוכר חוזר קודם המשיכה ואומר ללוקח לקחת מעותיו, אפי' אינו ש"ח עליהם. ולפי השניה לא נאמר מה הדין בכך, ומ"מ הדין הוא שכל עוד לא קיבל מי שפרע נחשב הלואה, כי מי יימר שיקבל.
רשב"א,ר"ן: ולאחר שקיבל מי שפרע תורת פקדון עליהם (ש"ח), ואם אמר ללוקח לקחת מעותיו כי אינו רוצה עוד להתחייב בהם – פטור (אך אם רק אמר שיקח מעותיו הוי ש"ח [פ,ב]), אא"כ הוציא המעות שאז גם בכה"ג דינם כהלואה עד שיחזירם ללוקח.
רמב"ן: גם אם הוציא המעות - דינם כפקדון, לאחר שקיבל מי שפרע.
שו"ע: י"א כרשב"א והר"ן ויש מי שאומר כרמב"ן. הנתיבות מסביר שנחלקו בשאלה אם נתינה בע"כ הוי נתינה[1], וכן כתוב בפירוש ברמב"ן.
תוס' א: כתב בדף מג,א שגם קודם שחוזר אסור לו להשתמש בהם, וא"כ ודאי שאינם מוגדרים כמלוה. ובעירובין פא,ב כתב שדינו כש"ש. הר"ן מבאר שלשיטתם הלישנא השניה לא באה לחלוק על הראשונה, אלא רק באה לומר שהמעשה היה שונה[2].
טור: לעולם הוי לווה בין מוכר חוזק בין לוקח, בין קיבל מי שפרע בין לא – עד שיחזירם.
כשהלוקח חזר: רמב"ם,שו"ע: אם אמר ללוקח לקחת מעותיו דינו כש"ח. המ"מ כותב שבמקרה זה גם אם המוכר לא מוחל ללוקח על מי שפרע דינם כפקדון כיון שתקנת מי שפרע במקרה זה היא לטובת המוכר, ולא יתכן שהיא תגרום לו היזק. והכס"מ כתב שאפשר לחלוק ע"כ. לדברי הכס"מ מדובר כאן שהמוכר נתרצה בחזרה ואין מי שפרע, ולכן המעות מייד הופכים לפקדון.
ראב"ד: אין חילוק. גם כאן יש לחשוש שלא יקבל מי שפרע, ולכן הוי לווה עד שהלוקח יקבל עליו.
טור: כאמור למעלה, לעולם הוי לווה בין מוכר חוזק בין לוקח, בין קיבל מי שפרע בין לא – עד שיחזירם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.